סדנת גיבוש בלי משחקי אמון, מול 40 איש בחדר

כמה פעמים ישבת בסדנת גיבוש והסתכלת על השעון?

אני שואל כי זה הסיפור שאני שומע כמעט בכל שיחה ראשונה עם מנהלת משאבי אנוש. יש יום אוף סייט, יש אולם או חדר ישיבות גדול או דשא במלון בצפון, ויש שעה וחצי באמצע שצריך למלא במשהו שלא ירגיש כמו עוד ישיבה. הניסיון הקודם היה סדנה עם משחקי אמון, מישהו נפל לאחור, שלושה אנשים צחקו בציניות, וכולם חזרו לטלפונים.

אז תכל'ס, הנה מה שקורה אצלי בחדר, איך זה מתנהג מול הפורמטים האחרים שמציעים לך, ובעיקר מתי זה לא הדבר הנכון לצוות שלך.

מה בכלל קורה ב-90 הדקות האלה?

אני מגיע עם הרצאה לעובדים שבנויה סביב מודל שאני קורא לו W.A.N.D, ובעברית קופס"א: קשב, ודאות, פליאה, סיפור, אמונה. חמישה שלבים שבהם המוח שלנו בונה החלטה, לפי הסדר.

ההבדל בינה לבין הרצאה רגילה הוא שאני לא מספר לך איך תפיסה עובדת. אני משתמש בה עליך, מול כל החדר, ואז עוצר ומפרק את מה שקרה. מישהו מהצוות חושב על מספר. אני אומר אותו. ואז אנחנו הולכים אחורה ובודקים איפה בדיוק הקשב שלו הופנה, מתי נוצרה תחושת הוודאות, ולמה המוח שלו סגר את הפער בעצמו.

בשלב הזה קורה משהו שאני מאוד אוהב בפורמט הזה: החדר מתחיל לחשוד. אנשים מנסים לתפוס אותי. זה בדיוק מה שאני רוצה, כי מרגע שהם חושדים הם שמים לב, ומרגע שהם שמים לב הם לומדים משהו על עצמם ולא עליי.

אם בא לך לראות את מבנה חמשת השלבים בפירוט, פירקתי אותו בנפרד במאמר על מודל W.A.N.D ב-60 דקות מול עובדים.

איך בוחרים סדנת גיבוש? (השוואה בין סוגים נפוצים)

לפני שאתה בוחר ספק, שווה לבחור סוג. בשוק הישראלי יש ארבע משפחות עיקריות, ולכל אחת יש צוות שהיא מתאימה לו באמת.

ODT ואתגרי שטח. חבלים, מסלולים, אתגרים קבוצתיים בחוץ. היתרון הגדול הוא שזה מוציא אנשים מהכיסא ומייצר חוויה גופנית משותפת, ולצוותים צעירים ואחידים זה עובד נהדר. המינוס: זה הפורמט הכי לא שוויוני שיש. מי שעם בעיית גב, מי שבהיריון, מי שלא מרגיש בנוח בגוף שלו, מי שבא בחולצה מכופתרת, כולם יושבים בצד. גם האקלים משחק, ולהעמיד 40 איש בשמש של אוגוסט זה לא גיבוש.

בישול או אפייה. אהוב ומוצדק. יש תוצר, יש ריח טוב, יש שיתוף טבעי של עבודה. מתאים במיוחד לצוותים של 12 עד 25 איש, שבהם כל אחד באמת נוגע במשהו. בקבוצה של 60 איש זה מתפרק לשתי שכבות: ארבעה חותכים, השאר מצלמים. הוא גם לרוב מתומחר לפי משתתף, כך שהמחיר גדל ליניארית עם הקבוצה, ובדרך כלל הוא דורש מרחב ותשתיות ולא עובד בחדר ישיבות.

יצירה ואומנות. ציור, קרמיקה, מוזיקה קבוצתית. שקט, נעים, נגיש פיזית כמעט לכולם, ומצוין לצוותים אחרי תקופה לחוצה שצריכים להוריד הילוך. החיסרון הוא שהוא מאוד תלוי אישיות: חלק מהאנשים נפתחים, וחלק מתקרבעים באותו רגע שאומרים להם "עכשיו תהיו יצירתיים". גם הקשר לעולם העבודה נשאר רופף, אלא אם המנחה עושה עבודה טובה בסיכום.

מנטליזם ותפיסה, כלומר מה שאני עושה. היתרון: אפס דרישה פיזית, אפס חשיפה אישית, וזה עובד גם ב-25 איש בחדר ישיבות וגם ב-200 באולם, בלי שהמחיר רץ לפי ראש. גם התוכן יושב ישר על עבודה יומיומית: הטיות, ודאות מדומה, איך נראית החלטה שחשבת שקיבלת לבד. החיסרון שלי, ואני אומר אותו בפה מלא: אנשים נשארים בכיסאות. אם מה שאתה מחפש זה יום של תנועה בחוץ, קח ODT ואל תקח אותי.

הכי מדויק שראיתי זה שילוב: בוקר אקטיבי בחוץ, ואז מקטע יושב של 60 עד 90 דקות שמחזיר את כולם לחדר אחד עם קשב מלא.

למה זה מחזיק כששאר הסדנאות מתות?

בואו נודה באמת: רוב סדנאות הגיבוש נכשלות בחמש הדקות הראשונות, לא בשעה השלישית. הן נכשלות כי הן מבקשות מאדם בוגר, שיושב ליד המנהל שלו, לעשות משהו שמרגיש לו מביך.

אני לא מבקש מאף אחד להיפתח. לא מבקש לספר על חוויה מעצבת. לא מחלק לקבוצות ולא בונה גשר מקשיות.

מה שזה אומר זה שהמחסום הראשון פשוט לא קיים. אנשים נשארים בכיסא, והחוויה המשותפת נוצרת מזה שכולם ראו את אותו דבר בלתי אפשרי ברגע אחד. היופי פה הוא שהשיחה אחר כך היא לא שיחה מאולצת. היא קורית לבד בהפסקה, וזה הסימן הכי טוב שיש.

עוד נקודה מעשית: הקטעים שאני עושה דורשים מתנדבים, ואני בוחר אותם מהחדר. אני נזהר מאוד עם זה. אני אף פעם לא מביך את מי שעולה, ואני לא מעלה את המנכ"ל בכוח כדי לעשות ממנו ליצן. אגב, אם המנכ"ל דווקא רוצה לעלות, זה כמעט תמיד הרגע הכי חזק בסדנה, אבל זו חייבת להיות היוזמה שלו.

לאילו אירועים הפורמט הזה מתאים?

• ימי גיבוש ואוף סייט של חברות וארגונים, בדרך כלל כמקטע של 60 עד 90 דקות
• אירועי חברה וערבי סיכום שנה, ושם זה כבר אמן חושים לאירוע חברה ולא בדיוק סדנה
• ימי צוות של מחלקה אחת, גם בחדר ישיבות רגיל עם 25 איש
• כנסים ואירועי לקוחות, כשצריך פתיח שמחזיק קהל שהגיע ישר מהעבודה
• אירועים פרטיים: מסיבות פרטיות, ימי הולדת, חתונות, אמן חושים לבר מצווה ובת מצווה. שם זה מופע, פורמט אחר לגמרי

אם הכיוון שלך הוא דווקא ערב, כתבתי בנפרד על איך בוחרים מופע לאירוע חברה, וזה חוסך הרבה בלבול בין סדנה לבין בידור. ואם מדובר בחתונה, יש לי מאמר נפרד על מתי בערב החתונה מופע חושים באמת עובד, כי שם העיתוי חשוב יותר מהתוכן.

כמה זמן זה באמת צריך להיות?

הפורמט הקצר הוא 60 דקות. הוא עובד, והוא הנפוץ ביותר. הפורמט המורחב הוא 90 דקות, ואז יש מקום גם לחלק אינטראקטיבי שבו אנשים מנסים בעצמם לזהות סימנים אצל חבר לצוות.

מה שאני ממליץ עליו פחות: מקטע של 30 דקות. אפשר, עשיתי, זה נראה טוב בוידאו. אבל בשלושים דקות אני מספיק להדגים ולא מספיק לפרק, וזה נשאר ברמה של "וואו, איך הוא עשה את זה" בלי השכבה השנייה. אם הלו"ז מאפשר רק חצי שעה, בעיניי עדיף מופע אמן חושים ולא סדנה, ושנינו נחסוך אכזבה.

ועוד דבר על הלו"ז: אם אני עולה אחרי ארוחת צהריים כבדה במלון, תן לי את השעה הראשונה אחרי הקפה ולא את השעה השלישית. אחרי 16:00 ביום שלם של הרצאות אני נלחם בביולוגיה, לא בקהל.

מה מזיז את המחיר של סדנת גיבוש?

אני לא אוהב לתת מספר באוויר לפני שאני יודע מה האירוע, אבל אני גם לא מתחמק. ראשית, הבדל מבני שכדאי להכיר: סדנאות בישול, יצירה וחלק מה-ODT מתומחרות לפי משתתף, כך שקבוצה של 80 איש עולה בערך פי שלושה מקבוצה של 25. אצלי התמחור הוא גלובלי למקטע, והוא כמעט לא זז בין 40 איש ל-120. בקבוצות גדולות זה בדרך כלל מה שמטה את הכף.

הדברים שמזיזים את המספר אצלי:

• אורך המקטע: 60 דקות מול 90
• גודל הקהל: 30 איש בחדר ישיבות זה לא 250 באולם, גם מבחינת הגברה וגם מבחינת מה שאני יכול לעשות מהבמה
• מיקום ונסיעה: תל אביב מול אילת או קיבוץ בגליל זה הפרש של שעות דרך, וכתבתי על זה בפירוט במאמר על מה הנסיעה לצפון עושה למופע
• יום בשבוע ושעה: אמצע שבוע לעומת סופי שבוע וערבים
• הפקה: האם יש הגברה ובמה במקום, או שאני מביא

הטווח המעודכן שאני באמת נוקב בו, זה שמופיע מול לקוחות, נמצא בעמוד אמן חושים מחיר, ושם גם כתוב מה כלול. הצעה מדויקת אני שולח אחרי שאני יודע תאריך, עיר וכמות אנשים. מספר בטלפון לפני זה תמיד יוצא לא נכון לאחד מאיתנו.

מתי לא כדאי להזמין אותי?

זה החלק שעולה לי משהו לכתוב, אבל הוא חוסך לשנינו זמן.

אל תזמין אותי אם מה שאתה באמת צריך זה תהליך. אם יש מתח בין שתי מחלקות, אם הייתה שנה קשה עם פיטורים, אם אנשים לא מדברים אחד עם השני, 90 דקות איתי לא יפתרו את זה. הן אולי ייצרו אחר צהריים נעים, וביום שני בבוקר הכול יחזור. לזה צריך יועץ ארגוני שמלווה אתכם לאורך זמן, ואני לא זה.

אל תזמין אותי גם אם ה"סדנה" מתקיימת בפאב פתוח עם מוזיקה ברקע וקהל שנכנס ויוצא. הפורמט הזה חי על קשב רצוף. בסביבה רועשת עם קהל נייד יש לי דברים אחרים שעובדים הרבה יותר טוב, כמו סבב שולחנות או אמן חושים לתערוכה.

ואל תזמין סדנה אם המטרה האמיתית היא בידור טהור. זה בסדר גמור שהמטרה היא בידור. פשוט תגיד לי, ואני אביא מופע במה במקום ואף אחד לא יצטרך להעמיד פנים שהיה כאן תוכן. מי שרוצה לראות איך מופע כזה בנוי מבפנים, כתבתי על מופע הבמה של שמונה השקרים.

ואם אתה עוד בשלב של לסנן ספקים בכלל, בלי קשר אליי, יש לי מאמר על מה כדאי לבדוק מעבר לוידאו של 40 שניות. הוא יחסוך לך כמה שיחות.

מה נשאר מזה אחרי שבוע?

אני לא אטען שאנשים זוכרים את חמשת השלבים של המודל בעל פה. הם לא. מה שנשאר זה בדרך כלל דבר אחד או שניים שמישהו התחיל לשים לב אליהם: איך הוא מנסח שאלה בפגישה עם לקוח, למה הוא היה בטוח במשהו שלא היה לו שום בסיס לדעת, איך נראית החלטה שהוא חשב שקיבל לבד.

בשורה התחתונה, מה שמחזיק זה הרגע המשותף. הצוות שלך יזכור שכולם ראו את אותו דבר יחד וצחקו יחד, וזה בדיוק מה שסדנת גיבוש אמורה לעשות מלכתחילה.

אז ההחלטה שעומדת מולך היא פשוטה: יום אחד שיהיה כיף וגם ידבר על משהו, או תהליך ארגוני אמיתי לאורך זמן. אם זו האפשרות הראשונה, שלח לי בוואטסאפ או דרך עמוד יצירת הקשר שלושה פרטים בלבד: תאריך, עיר, וכמה אנשים. עם זה אני כבר יכול להגיד לך אם הפורמט מתאים, ואם לא, מה כן.