יום גיבוש לצוות קטן: 12 איש, חדר אחד

אתם 12 איש. אולי 9, אולי 17. בכל מקרה לא 200.

וזה בדיוק הבלבול: רוב מה שכתוב על ימי גיבוש נכתב לחברות עם מאתיים עובדים, שלושה אשכולות פעילות במקביל ומנחה עם מיקרופון אלחוטי. אתם מחפשים משהו לצוות שיושב יחד כל יום ממילא, מכיר כל בדיחה של כל אחד, ויודע בדיוק מי יתנדב ראשון ומי ייעלם לשיחת טלפון ברגע שמתחילים.

תכל'ס, צוות קטן הוא לא גרסה מוקטנת של צוות גדול. הוא חיה אחרת לגמרי.

למה דווקא בצוות קטן קשה יותר לייצר יום טוב?

כי אין לאן להתחבא.

בקהל של 150 איש, מי שלא מתחבר יכול לשבת בשורה האחורית, לחייך בזמנים הנכונים ולעבור את היום. בחדר של 12, כל אדם הוא 8% מהאנרגיה בחדר. אחד שמסתכל בטלפון מתפקד כאן כהצהרה לכל החדר. שניים כאלה וכל הפעילות מתה.

הדבר השני הוא היכרות מוקדמת. כל תרגיל שבנוי על "בואו נכיר אחד את השני" נופל מיד, כי הם מכירים. הם יודעים מי אוהב קפה שחור ומי בדיאטה ומי התחתן בקיץ. פעילות שמניחה זרות תיראה להם מלאכותית תוך שתי דקות, והם צודקים.

מה שזה אומר זה שבצוות קטן אתם לא מייצרים היכרות. אתם מייצרים חוויה משותפת חדשה. משהו שאף אחד מהם לא ראה קודם, שקרה להם ביחד, ושיהיה להם מה לספר עליו ביום שלישי הבא במטבחון. זה המבחן האמיתי: אם ביום שלישי אף אחד לא מזכיר את מה שקרה, היום הזה לא קרה.

כמה זמן צריך להחזיק, ומה הלו"ז ההגיוני?

צוות קטן לא צריך יום מ-8:30 עד 16:00. בעיניי זו הטעות הכי נפוצה.

8 עד 20 איש מגיעים לרוויה חברתית מהר. חמש שעות ביחד בפורמט מובנה זה יותר מדי, ואז החלק האחרון של היום הוא בעצם אנשים שמחכים שייגמר. מה שאני רואה עובד:

• חצי יום, 4 עד 5 שעות, כולל ארוחה. נסיעה קצרה, פעילות, אוכל, סגירה.
• בלוק אחד של 60 עד 90 דקות שהוא הלב של היום, ולא ארבע פעילויות קטנות ברצף.
• הפסקה אמיתית באמצע, לא שבע דקות. אנשים צריכים לצאת מהחדר כדי לחזור אליו.

אילו פעילויות באמת ממלאות יום גיבוש לצוות קטן?

יש כמה דברים שבאמת בנויים לקבוצה קטנה, ואני אומר את זה גם כשזה לא אני על הרגליים. אלה הרעיונות שאני רואה חוזרים אצל צוותים של 8 עד 20, ולמה כל אחד מהם עובד:

• חדר בריחה. זו אולי הפעילות היחידה בשוק שתוכננה מראש ל-6 עד 10 אנשים ולא הוקטנה לשם. המגבלה הפיזית מכריחה כל אחד לתפוס תפקיד, ואחרי שעה אתם יודעים בדיוק מי בצוות מקשיב ומי מדבר. אם אתם 16, תפצלו לשני חדרים ותשוו תוצאות.
• סיור קולינרי בשוק. לוינסקי בתל אביב, ואדי ניסנאס בחיפה, מחנה יהודה בירושלים. שעתיים עם מדריך, שש עד שמונה תחנות טעימה, והאוכל עושה את העבודה החברתית במקומכם. יתרון נוסף: זה הפתרון הכי טוב לצוות עם טווח גילים רחב, כי אוכל זה הדבר היחיד שכולם מסכימים עליו.
• יקב בוטיק. רמת הגולן, הרי ירושלים, השומרון. סיור בחבית, טעימה מודרכת של ארבעה עד שישה יינות, ולרוב גם חלל ישיבה שאפשר להמשיך בו לארוחה. שימו לב שבצוות קטן זו פעילות שמחייבת נהג שלא טועם, ושזה לא מתאים לכל צוות מסיבות של אמונה או העדפה. תשאלו מראש.
• סדנת בישול ממוקדת. לא "סדנת בישול" כללית, אלא משהו עם נושא: סדנת בשרים עם קצב שמפרק מולכם צלעות, סדנת שוקולד בוטיק, סדנת פסטה ביד, סושי. היופי פה הוא שהידיים עסוקות והשיחה נפתחת מעצמה, בלי שאף אחד מרגיש שמנחים אותו. עובד מצוין לצוותים ותיקים שפשוט רוצים ערב נעים.
• סיור גרפיטי עירוני. פלורנטין, שוק הפשפשים ביפו, מרכז חיפה. שעה וחצי של הליכה עם מדריך שמסביר מי צייר מה ולמה, ולעיתים גם חלק מעשי עם ספריי על קיר מורשה. זול יחסית, לא דורש ציוד, ומתאים בדיוק לקבוצה שבה כולם שומעים את המדריך בלי מיקרופון.
• יציאה פיזית קצרה. טיול איזי ריידר בגליל או ברמת הגולן, שייט בכנרת או מהרצליה, סיור עששיות בלילה בעין חוד או בירושלים, מסלול הליכה של שעתיים עם מדריך. דורש מזג אוויר ודורש שכולם מסוגלים פיזית, אבל עושה לגוף משהו שחדר ישיבות לא עושה.
• יום התנדבות. קטיף בחקלאות, בישול בעמותה, שיפוץ. בצוות קטן זה עובד הרבה יותר טוב מבחברה גדולה, כי כולם באמת עושים ולא עומדים בתור לכפפות.

ואחרי זה, אופציה נוספת. אני מגיע לימי גיבוש כאלה בדרך כלל עם בלוק של 60 דקות. לא מופע אמן חושים במובן הקלאסי, אלא הרצאה לעובדים שבנויה סביב מודל W.A.N.D, והיא עובדת אחרת לגמרי בחדר של 12 מאשר באולם של 200. בחדר קטן אני יכול לעצור באמצע, לשאול מישהו למה בדיוק הוא בחר את מה שבחר, ולקבל תשובה אמיתית. באולם גדול אין לי את המותרות הזאת.

מה זה W.A.N.D ולמה זה מתאים לצוות קטן?

W.A.N.D הוא המודל שאני עובד איתו על קשב ועל איך נבנית אמונה: קשב, ודאות, פליאה, סיפור. בעברית אני קורא לזה קופס"א. זה המנגנון שבו אני משתמש כשאני עובד על במה, וזה גם המנגנון שמנהל משתמש בו כשהוא מנסה להעביר שינוי לצוות שלו, בלי לדעת שהוא משתמש בו.

הסיבה שזה עובד טוב בחדר קטן היא שאני לא מספר על המודל. אני מפעיל אותו עליהם, ואז מפרק מולם איך זה עבד. מישהו בחר קלף שהוא בטוח שבחר בחופשיות, ואז אנחנו מסתכלים ביחד על שבע נקודות שבהן הבחירה שלו עוצבה. בחדר של 12 כל אחד רואה את זה מקרוב. ידיים, עיניים, בלי מסך בין הקהל לבין מה שקורה.

החלק שמעניין מנהלים הוא בדרך כלל הרגע שבו מתברר שודאות היא לא אותו דבר כמו דיוק. אנשים בטוחים בדברים שגויים כל הזמן, ובישיבת צוות זה בדיוק מה שהורג החלטות. פירטתי את המבנה המלא של הששים דקות האלה בהרצאה מעניינת לעובדים: מודל W.A.N.D ב-60 דקות, אם אתם רוצים לראות איך זה מתחלק.

לאילו סוגי אירועים מעבר ליום גיבוש לצוות קטן זה מתאים?

הפורמט הזה, בגרסאות שונות של אורך ושל אנרגיה, עובד ב:

• ימי גיבוש ואוף סייט של צוותים, גם קטנים וגם גדולים
• אירועי חברה וערבי סוף שנה
• כנסים פנימיים וימי מנהלים
• אירועים פרטיים וימי הולדת
• חתונות, בר מצווה ובת מצווה

לכל אחד מהם הפורמט נראה אחר. ערב חברה מקבל אמן חושים לאירוע חברה בפורמט במה, ויום גיבוש של צוות קטן מקבל משהו אינטראקטיבי שמתיישב קרוב. מי ששוקל את זה לערב חתונה, יש הבדל משמעותי בעיתוי ובחלל, וכתבתי על זה במתי בערב החתונה מופע חושים באמת עובד. ואם אתם עדיין בוחרים בין פורמטים לערב של כל החברה, יש לי פירוט במופע לאירוע חברה: איך בוחרים נכון.

מתי לא כדאי להביא אותי ליום הגיבוש שלכם?

בואו נודה באמת: יש מצבים שבהם זה לא הכלי הנכון.

אם הצוות שלכם נמצא באמצע קונפליקט אמיתי, שני אנשים שלא מדברים או מנהל שאיבד את אמון הצוות, אני לא הפתרון. 60 דקות מרתקות לא פותרות שבר ארגוני, הן רק דוחות אותו ביום. מה שאתם צריכים שם זה מנחה תהליכים או יועץ ארגוני שיושב איתכם לעומק, ואני אגיד לכם את זה בשיחה הראשונה.

גם אם המטרה היא "להעביר מסר אסטרטגי לרבעון", אני לא זה. אני לא אעביר את התוכנית העסקית שלכם באריזה יפה. אני עובד על קשב, על ודאות ועל איך נבנית אמונה, וזה נושא בפני עצמו.

והערה על חלל, כי לצוות קטן זה מכריע יותר מאשר לקהל גדול. חדר ישיבות במשרד עם שולחן ארוך באמצע זה החלל הכי קשה שיש: השולחן יוצר מרחק של שני מטר בין כל אחד לבין מה שקורה, ואנשים נשארים במצב ישיבה כאילו זו ישיבת סטטוס. מה שכן עובד יפה לקבוצות של 8 עד 20: חדר פרטי במסעדה בתל אביב (כמעט לכל מסעדה בשרונה או בנווה צדק יש אחד, ורובם מפנים את השולחנות אם מבקשים מראש), חלל בוטיק או צימר אירוח בצפון עם מרפסת וסלון פתוח, שזה הפורמט הנפוץ באוף סייט של יומיים, לופט מושכר בדרום תל אביב או בחיפה התחתית, חדר אירוח בבית יין ברמת הגולן או בהרי ירושלים, וחדר ישיבות במלון כשהצוות ממילא נשאר ללון. בכל אחד מהם אני מבקש את אותו דבר: כיסאות בחצי גורן, בלי שולחן באמצע, אור שאפשר לשלוט בו. זה לוקח שלוש דקות לסדר (וכן, אני עוזר להזיז את השולחן).

כמה זה עולה?

אני לא נותן מספר בלי לדעת מה האירוע, אבל אני כן יכול להגיד מה מזיז אותו. אורך הבלוק הוא הגורם הראשון, 45 דקות ו-90 דקות הם שני מחירים שונים. אחר כך גודל הקהל, כי 12 איש ו-120 איש דורשים הגדרה טכנית אחרת. מיקום ונסיעה, במיוחד אם האוף סייט הוא בצפון או בדרום ומדובר ביום שלם מהצד שלי. ויום בשבוע, כי חמישי ושישי מתומחרים אחרת מיום שני בבוקר.

את הטווח ההגון שאני מצטט אפשר למצוא בעמוד אמן חושים מחיר, יחד עם פירוט של מה כלול ומה לא. אין שם הפתעות ואין תוספות שצצות אחר כך.

אגב, אם אתם עדיין בשלב ההשוואה בין ספקים, שווה לקרוא אמן חושים מומלץ: מה לבדוק מעבר לוידאו של 40 שניות. יש שם רשימת שאלות שתעזור לכם גם אם תבחרו מישהו אחר.

מה הצעד הבא?

תשלחו לי שלושה דברים: התאריך, העיר או המקום של האוף סייט, וכמה אנשים בצוות. זה מספיק לי כדי להגיד לכם אם יש לי מה לתרום ליום הזה או שעדיף פורמט אחר.

דרך עמוד יצירת הקשר או בוואטסאפ, מה שנוח לכם. ואם התשובה שלי היא שזה לא מתאים, תקבלו גם אותה.