סדנה לעובדים: 90 דקות, 40 איש, בלי סליידים

קיבלת משימה: לארגן משהו לצוות. לא עוד ארוחה, לא עוד מצגת של סמנכ"ל, ולא את החבל ההוא שכולם מטפסים עליו בחורשה. משהו שאנשים יזכרו ביום שלישי אחרי, ושלא יגרום לשלושה עובדים לשלוח הודעה אחת לשנייה באמצע: "כמה זמן זה עוד".

אני מכיר את ההודעה הזאת. ראיתי אותה נשלחת מול העיניים שלי, בחדר, כשאני עומד בו.

מה זו בעצם סדנה לעובדים אצלי, ולמה זה לא משחקי אמון?

אני מנטליסט. מה שאני עושה בפועל זה לחקור תפיסה: איך אנשים מחליטים במה להסתכל, במה להאמין, ומתי הם בטוחים במשהו שפשוט לא קרה. בסדנה אני לוקח את הכלים שבהם אני משתמש על במה ומפרק אותם מול הצוות, בזמן אמת, על האנשים שיושבים בחדר.

זה אומר שאין פה סבב הכרות ("תגידו שם ומשהו שאף אחד לא יודע עליכם"), אין נפילות לאחור, ואין פליפצ'ארט עם המילה "אמון" מסומנת בחץ. יש רצף של ניסויים קצרים שבהם המשתתפים טועים, מגלים שטעו, ואז מבינים בדיוק למה טעו. תכל'ס, אנשים לא זוכרים תובנות. הם זוכרים את הרגע שבו הם היו בטוחים ואז התברר להם אחרת.

בעיניי זה ההבדל היחיד שמשנה בין תוכן שנשאר לתוכן שמתאדה בחניון.

מה זה מודל W.A.N.D, ואיך הוא בנוי?

קראתי למודל W.A.N.D כי ראשי התיבות יצאו במקרה שרביט, ואני מנטליסט, אז לא התאפקתי (אני יודע. סליחה). ארבעה שלבים, בסדר הזה:

• W, כלומר Wonder, פליאה. הרגע שבו המוח נעצר כי משהו לא מסתדר. זה החלון שבו אפשר בכלל להכניס רעיון חדש.
• A, כלומר Attention, קשב. לא "איך משיגים קשב" אלא איך מכוונים אותו. הקהל תמיד מסתכל על משהו. השאלה היחידה היא על מה.
• N, כלומר Narrative, סיפור. אנשים לא זוכרים נתונים, הם זוכרים רצף עם סיבתיות. אותה עובדה בשני סדרים שונים מייצרת שתי מסקנות שונות.
• D, כלומר Design of belief, עיצוב אמונה. החלק הכי לא נוח. איך ודאות נבנית מבפנים, ולמה התחושה "אני בטוח בזה" היא כמעט חסרת קשר לכמות המידע שיש לך.

כל שלב מודגם לפני שהוא מוסבר. קודם קורה משהו בחדר, אחר כך אנחנו מפרקים אותו. הפוך מזה זה כבר שיעור, ואת זה אף אחד לא ביקש. את הפירוק המלא של ארבעת השלבים בפורמט של שעה כתבתי בנפרד, בהרצאה מעניינת לעובדים לפי מודל W.A.N.D, אם אתה רוצה לראות איך הזמן מתחלק בפועל.

למי בארגון זה באמת רלוונטי?

הכי חזק אצל אנשים שהעבודה שלהם היא לשכנע או להיזהר משכנוע. מכירות, מרקטינג, מוצר, שירות לקוחות, ואנשי סיכון ואבטחת מידע. עם צוותי fraud prevention (מניעת הונאות) ו-user psychology (פסיכולוגיית משתמש) יצא לי לעבוד בהקשר אחר לגמרי, ושם דווקא החלק של עיצוב אמונה מקבל צבע אחר: איך נראית מניפולציה כשהיא מצליחה, ולמה אנשים חכמים נופלים בה יפה יותר מאנשים לא חכמים.

אבל גם צוות תפעול שלא מוכר לאף אחד יוצא עם משהו. כולנו מנהלים משא ומתן קטן בערך שמונה פעמים ביום, גם אם קוראים לזה "לתאם מול המחסן".

לכמה אנשים זה עובד, ומה צריך בחדר?

פורמט הסדנה, זה שבו אנשים באמת מתנסים ולא רק צופים, מחזיק טוב עד בערך 40 משתתפים. מעל זה זה הופך להיות הרצאה לעובדים, שזה פורמט לגיטימי לחלוטין ואני עושה אותו הרבה, אבל בואו נודה באמת: זו כבר חיה אחרת. מעל 40 איש אני לא יכול להסתובב בחדר ולעבוד אחד על אחד בלי לאבד את הקצב.

אורך: 90 דקות זה המתוק. 60 עובד. 45 אפשרי אבל אז אני מוותר על אחד מארבעת השלבים, ובדרך כלל זה יהיה הסיפור.

מה שאני מבקש מהחדר:

• כיסאות בחצי גורן, לא שולחנות בשורות. שולחן ארוך בין המשתתפים לביני הורג חצי מהסדנה.
• מיקרופון אם יש יותר מ-25 איש, גם בחדר קטן. הקול שלי מחזיק 90 דקות, אבל לא בצעקות.
• אור בחדר. לא חושך של קולנוע. אני צריך לראות פרצופים, זו כל העבודה.
• בלי ארוחה במקביל. סדנה תוך כדי פסטה זו ארוחה עם רעש רקע.

אגב, החלון של אחרי הצהריים (14:00 עד 16:00) הוא הקשה בשנה כולה. אני לא נלחם בו, אני בונה את הפתיחה אחרת. אבל כדאי שתדע שזה מה שקנית.

לאילו סוגי אירועים זה מתאים?

• אירועי חברה וכנסים. כן, זה הבית הטבעי, ובערב עצמו בדרך כלל עדיף אמן חושים לאירוע חברה ולא סדנה.
• ימי גיבוש ואוף סייט. כן, ועדיף כבלוק תוכן ולא כ"פעילות".
• ימי צוות ומפגשי מחלקה. כן, וזה הפורמט שבו הסדנה הכי חזקה.
• אירועים פרטיים ומסיבות. שם אני מביא מופע אמן חושים, לא סדנה.
• חתונות, בר ובת מצווה. מופע בלבד. סדנה בחתונה זו טעות, ואני אגיד את זה בטלפון לפני שתזמין. כתבתי בנפרד מתי בערב החתונה מופע חושים באמת עובד, כי שם שאלת העיתוי מכריעה הכל.

מה מזיז את המחיר?

שאלה הוגנת, ואני לא אתחמק ממנה. ארבעה דברים מזיזים את המספר: אורך הסדנה (45, 60 או 90 דקות), גודל הקבוצה (סדנה אינטימית מול פורמט הרצאה למאות), נסיעה (מרכז הארץ מול אילת או צפון רחוק, וגם שאלת הלינה), ויום בשבוע (אמצע שבוע מול שישי, שבת וערבי חג). התאמה ספציפית לתוכן של הארגון, כשרוצים שהדוגמאות ידברו על התחום שלכם, מוסיפה עבודת הכנה והיא גם משפיעה.

את הטווח ההוגן אני נותן בשיחה ובעמוד אמן חושים מחיר, לא באוויר, כי מספר שאני זורק כאן בלי לדעת כמה אנשים ואיפה זה מספר לא ישר. מי שנותן לך מחיר לפני ששאל כמה אנשים בחדר, מתמחר ניחוש.

מתי עדיף שלא תזמין אותי?

שלושה מקרים, ואני מעדיף להפסיד את העבודה מאשר להגיע אליהם:

אחת. אם אתם צריכים הכשרה מקצועית. אם היעד הוא "הצוות ישפר את שיעור הסגירה", תביאו מאמן מכירות. אני עוסק במנגנון שמאחורי שכנוע, לא בטכניקות סגירה, ומי שיבטיח לכם את שני הדברים ביחד מוכר לכם משהו.

שתיים. אם באוויר יש בשורה רעה. פיטורים בשבוע שעבר, מיזוג, שינוי מבני שאף אחד לא הסביר. סדנה חווייתית על גבי מרירות לא ממוססת אותה, היא מדגישה אותה. אנשים יושבים עם ידיים משוכלות ואני עובד קשה מאוד בשביל מעט מאוד. עדיף לדחות בחודש.

שלוש. אם מבקשים ממני להיות ההפתעה שאף אחד לא ידע עליה, בכנס של 300 איש בשעה 22:00 אחרי הבר. שם מופע עובד מצוין. הסדנה לא. אם זה המצב שלך, הדרך לבחור מופע לאירוע חברה תעזור יותר מהעמוד הזה.

מה נשאר מזה אחרי שבוע?

לא אבטיח לך טרנספורמציה ארגונית, כי אני לא יודע למדוד דבר כזה ואני לא מאמין למי שאומר שכן. מה שכן קורה, ואני שומע את זה חוזר: אנשים מתחילים לשים לב מתי מישהו מכוון להם את הקשב. בפגישה, במייל, בפרזנטציה של ספק. זו לא מיומנות דרמטית. זו חשדנות בריאה עם חיוך.

היופי פה הוא שאי אפשר לשכוח את זה אחרי שראית את זה עובד עליך.

אז הצעד הבא קטן: שלח לי הודעה בוואטסאפ או דרך עמוד צור קשר עם שלושה דברים בלבד. התאריך, העיר, וכמה אנשים בחדר. אם מעל 40, כתוב גם את זה, ואני אגיד לך בכנות אם עדיף פורמט אחר. מהשלושה האלה אני כבר יודע אם זה מתאים, ואם לא, אני אגיד לך את זה באותה שיחה.