ערב גיבוש מצחיק: 6 מתנדבים, 45 דקות

אתה אחראי על יום הגיבוש, קיבלת תקציב, והמשפט שחוזר אליך מהמנכ"ל הוא "תעשה משהו מצחיק, שהאנשים יצחקו קצת". אז פתחת טאב וחיפשת. ומצאת ים של סטנדאפיסטים, להקות אימפרוב, מנחי משחקי קבוצות וטריוויה. וכל אחד מהם נשמע בסדר, וכל אחד מהם נשמע בדיוק כמו השנה שעברה.

אני רוצה להגיד משהו לא פופולרי על צחוק בערב גיבוש.

הצחוק הכי חזק בחדר של עובדים הוא אף פעם לא הבדיחה של האמן. הוא הרגע שבו העובדים צוחקים על עצמם, ביחד, בלי שאף אחד נעלב. וזה דבר שקשה מאוד לייצר מבחוץ, כי אדם שלא מכיר את הארגון לא יודע מה מצחיק בו.

אז למה מופע חושים הוא ערב גיבוש מצחיק, אם אני לא קומיקאי?

תכל'ס, אני לא כותב בדיחות. אני לא עולה עם חומר קומי. המופע שלי נקרא שמונה שקרים, והוא בנוי מניסויי קשב, תפיסה ומחשבה שבהם הקהל הוא זה שעושה את העבודה.

ומה שקורה בפועל זה שהצחוק נולד מהחדר. אני מעלה בממוצע שישה מתנדבים לאורך 45 דקות. סמנכ"ל התפעול שמנסה להסתיר מילה ונכשל מול 120 איש. בחורה מהכספים שחושבת על מספר, ושלושה אנשים בשורה השנייה שצועקים אותו לפני שהיא פותחת את הפה. המנהל שבטוח שהוא שולט בעצמו (הם תמיד בטוחים) ומגלה שהבחירה שלו הייתה כתובה בפתק לפני שנכנס לאולם.

הצחוק שם הוא צחוק של הכרה. אנשים צוחקים כי הם מזהים את הקולגה שלהם, ואת עצמם. זה צחוק שממשיך לשולחן אחרי המופע, וביום חמישי במטבחון. בדיחה טובה של סטנדאפיסט נשכחת בדרך לחניון. אדם שאתה עובד איתו שש שנים שעמד על במה ונחשף במשהו קטן ומצחיק, זה נשאר.

מה בעצם מצחיק שם, אם אין בדיחות?

היופי פה הוא שאני לא צריך להיות מצחיק. אני צריך לבנות סיטואציה שבה הצחוק הוא התגובה הטבעית היחידה.

• הפער. אדם רציני בתפקיד רציני מגלה שהמוח שלו עשה משהו שהוא לא ציווה עליו. הפער בין הביטחון לתוצאה הוא מכונת צחוק.
• העדות. אני מבקש מהקהל לאמת, לא להאמין. ברגע שמישהו מהשורה החמישית מאשר שראה, כל החדר נכנס פנימה ביחד.
• התזמון. שתיקה של שתי שניות לפני חשיפה שווה יותר מכל משפט שאכתוב מראש.

אני קורא לזה עבודה על קשב, לא על קומדיה. אם מעניין אותך איך זה בנוי מבפנים, כתבתי בפירוט על האופן שבו מופע חושים מורכב משמונה חלקים, כולל איפה ממוקמים רגעי הצחוק ולמה.

סטנדאפ, אימפרוב או שעשועון: מה ההבדל בפועל?

בואו נודה באמת, אני לא האופציה היחידה, ולפעמים אני גם לא הנכונה. אז הנה איך שלוש האטרקציות המצחיקות הנפוצות באמת מתנהגות בחדר של עובדים, ומה הן דורשות ממך כמפיק.

סטנדאפ. היתרון ברור: צפיפות צחוק גבוהה. פאנץ' כל 20 שניות, בלי זמן חימום, בלי ציוד מסובך. החיסרון הוא שהצחוק הוא של הקומיקאי, לא שלכם. העובדים שלך יושבים במצב צפייה פסיבית, וביום ראשון הם יזכרו שהיה מצחיק אבל לא יזכרו קטע אחד. בנוסף, סטנדאפ הוא הימור על טעם. חומר שעובד מצוין על קהל של 25 עלול ליפול מול קהל מעורב בגילאי 24 עד 61 שיושבים ליד אותו שולחן עם הבוס שלהם. ואם הקומיקאי נוגע בפוליטיקה או במגדר, תכל'ס, מישהו בחדר יתכווץ.

סדנת אימפרוב. כאן העובדים כן משתתפים, וזה יתרון אמיתי. אימפרוב טוב מייצר תחושת ביחד מהירה ושובר היררכיה. החיסרון שלו הוא שהוא דורש נכונות. חלק מהאנשים בחדר מתים על זה וחלק מתכווצים כשמבקשים מהם לעמוד מול הצוות ולאלתר דמות. ראיתי מספיק ערבים שבהם המכירות נהנו והפיתוח ישב בצד עם ידיים משולבות. אימפרוב עובד הכי טוב בקבוצות של עד 40 איש, עם מנחה שמסוגל לזהות מי לא רוצה ולא ללחוץ עליו.

שעשועון או טריוויה. הכי קל להפקה, והכי בטוח. כולם משתתפים, יש ניקוד, יש זוכה. החיסרון הוא שהצחוק שם הוא בעיקר צחוק של תחרות קלילה, ולא משהו שמייצר רגע. אחרי שלוש שנים ברציפות של שעשועון, העובדים כבר מכירים את הפורמט לפני שהוא מתחיל. הוא עובד מצוין כפעילות ביניים של 30 דקות, פחות כאירוע המרכזי של הערב.

ואיפה מופע חושים נכנס. ההבדל הוא לא בכמות הצחוק אלא במקור שלו. בסטנדאפ הצחוק מגיע מהבמה אל הקהל. אצלי הוא מגיע מהקהל אל הקהל. אני מספק את המסגרת, והאנשים שלך מספקים את התוכן. מה שזה אומר זה שהצחוק תמיד רלוונטי לארגון שלך, כי הוא נוצר מהאנשים שבו. העלות של זה היא שהעקומה שונה: אצלי יש גלים של צחוק ויש רגעי שקט מוחלט של פליאה. מי שרוצה 60 דקות של צחוק רצוף יתאכזב, ובצדק.

איך לתכנן ערב גיבוש מצחיק: 3 כללי ברזל

לא משנה את מי תזמין, שלושת הדברים האלה יקבעו אם הערב עובד. ראיתי אותם מפילים אירועים טובים ומצילים אירועים בינוניים.

1. אלכוהול לפני, לא במהלך. כוס אחת או שתיים לפני המופע זה מצוין, זה משחרר את החדר ומוריד את ההגנות. בר פתוח שממשיך לעבוד בזמן המופע זה אסון. אנשים קמים, הכוסות מצלצלות, ומישהו תמיד חוזר באמצע קטע שקט עם מגש שוטים. הפתרון הפשוט ביותר: סוגרים את הבר ל-45 דקות ופותחים מיד אחרי. אף אחד לא מת מזה, וזה משנה את הערב מקצה לקצה. אגב, אם הקבוצה כבר שתתה שעתיים, עדיף להקדים את המופע ולא לדחות אותו.

2. ישיבה שמצמצמת מרחק. תיאטרון (שורות מול הבמה) עובד הכי טוב מעל 80 איש, כי כולם רואים ישר קדימה. מתחת ל-60 איש, צורת U או שולחנות בחצי גורן עדיפה בהרבה, כי אנשים רואים את הפנים אחד של השני. זה קריטי לצחוק: אנשים צוחקים חזק יותר כשהם רואים אחרים צוחקים. אל תפזר 50 איש בחדר שנבנה ל-200. תדחוס אותם קדימה, גם אם זה מרגיש לא מנומס. חדר צפוף צוחק, חדר מרווח מנומס.

3. החלל והשעה. תקרה נמוכה עדיפה על אולם ספורט. חלל סגור עדיף על דק פתוח מול הים (הרוח אוכלת את הסאונד ואת הקשב). ואם אפשר, המופע מיד אחרי הקינוח ולא אחרי שעתיים של ריקודים. כתבתי בנפרד על מה האולם עצמו עושה למופע, כי בעיניי זה הפרמטר שהכי מזלזלים בו בשלב ההזמנה.

לאיזה אירועים זה מתאים?

הפורמט של מופע במה עובד כשיושבים ומסתכלים. בפועל:

• אירועי חברה וערבי סיכום שנה
• ימי גיבוש ואוף סייט (אחרי ארוחת הערב, לא במקומה)
• אירועים פרטיים, ימי הולדת עגולים
• חתונות, בחלון הנכון בלבד
• בר מצווה ובת מצווה
• כנסים וימי צוות

המופע עצמו הוא מופע אמן חושים אחד שמותאם לקהל, אבל האופי משתנה לגמרי בין ערב של 200 עובדים לבין סלון עם 30 איש. כתבתי בנפרד גם על מתי בערב החתונה מופע חושים באמת עובד, כי שם החלון צר במיוחד.

מתי לא כדאי לך להזמין אותי לערב גיבוש?

לא כל ערב גיבוש צריך מופע, ואני מעדיף להגיד את זה מראש מאשר אחרי.

אם הקהל שלך עומד עם כוס ביד ב-23:15 אחרי שעתיים של בר פתוח, אל תזמין אותי. מופע חושים דורש קשב רצוף של 45 דקות. אנשים שתויים ועומדים לא נותנים קשב, הם נותנים רעש. אני אסיים ואקבל מחיאות כפיים מנומסות, ואתה תשלם על משהו שלא קרה. למצב הזה תזמין להקת קאברים או DJ עם סקסופוניסט. קהל שתוי רוצה להיות בפנים, לא לצפות. מוזיקה מכניסה אותו פנימה, במה דורשת ממנו דבר שהוא כבר לא מסוגל לתת.

אם מה שאתם באמת רוצים זה שעה של צחוק רצוף ללא הפסקה, מהסוג שבו כל 20 שניות יש פאנץ', תזמינו סטנדאפיסט. הוא יעשה את זה טוב ממני, זה המקצוע שלו. רק תבקשו ממנו מראש חומר שעובד על קהל ארגוני מעורב, ולא את הסט שהוא עושה במועדון בשעה 22:00.

ואם מדובר בפעילות שבה אין במה, אין חלוקה ברורה של מי מסתכל על מי, ואנשים עוברים בין עמדות (למשל יום כיף בשטח), גם שם הפורמט הזה לא מתאים. לקהל שזז בשטח, ODT, ציד מטמון עירוני או אסקייפ רום נייד יעשו את העבודה הרבה יותר טוב, כי הם בנויים בדיוק לתנועה ולקבוצות קטנות במקביל. פירטתי את התנאים המדויקים במאמר על מתי מופע חושים ביום גיבוש עובד ומתי לא.

ואם הקבוצה קטנה מאוד, נניח 10 עד 15 איש סביב שולחן אחד, מופע במה הוא בזבוז. שם סדנה או פעילות שולחן תיתן לכם הרבה יותר.

כמה זה עולה?

שאלה הוגנת, ואני לא אתחמק ממנה. אין לי מחירון אחד כי אין אירוע אחד. מה שמזיז את המספר בפועל:

• אורך המופע. 30 דקות, 45 או 60. 45 זה הדיפולט ולרוב הנכון.
• גודל הקהל. 60 איש בחדר ישיבות ו-300 באודיטוריום זו הפקה אחרת, סאונד אחר, לפעמים מסך.
• מרחק נסיעה. ערב באילת או בצפון הרחוק סוגר לי את כל היום, לא שעתיים.
• יום בשבוע ושעה. חמישי בערב ושישי מתומחרים אחרת מיום שלישי ב-14:00.
• דרישות הפקה. תאורה, מיקרופון, במה מוגבהת, או שאני מביא את זה בעצמי.

הטווח הכן שאני עובד בו כתוב בגלוי בעמוד אמן חושים מחיר, ובמאמר נפרד הרחבתי על מה באמת מזיז את המספר בהצעת מחיר. אני לא נותן מספר באוויר לפני שאני יודע תאריך, עיר וכמה אנשים יושבים מולי, כי מספר כזה תמיד יוצא שגוי לאחד הצדדים.

מה אני צריך מכם בשביל שזה יעבוד?

פחות ממה שנדמה לך. מיקרופון אלחוטי תקין, תאורה שמאירה את הפנים שלי (לא צבעונית מאחור), ושהקהל ישב. אני מגיע שעה לפני, בודק סאונד, מסתכל על הזווית מהשולחן האחרון. אם השולחן האחרון רחוק מ-18 מטר אני מבקש מסך, אחרת חצי החדר רואה דמות קטנה שמנופפת בידיים.

הדבר היחיד שאני באמת מבקש מראש זה חמש דקות שיחה. מי הקהל, מה האווירה בארגון בחודשים האחרונים, האם הייתה שנה קשה. זה משנה את סדר הקטעים, ובעיקר את מה שאני לא עושה. מופע שלא מתחשב בחדר הוא מופע שמופיע לעצמו.

אגב, אם אתם מחפשים משהו שהוא גם תוכן וגם חוויה, יש גם פורמט של הרצאה מעוררת השראה על קשב, ודאות ואמון, בלי סליידים. חלק מהחברות מזמינות אותו בבוקר של האוף סייט, ואת המופע בערב. שני דברים שונים לגמרי, אותו עולם תוכן.

אז איך בוחרים?

תשאל את עצמך שאלה אחת: מה אתה רוצה שישאר ביום ראשון בבוקר. אם התשובה היא "שיהיה כיף", כמעט כל אטרקציה תעבוד. אם התשובה היא "שהם ידברו על זה ביניהם", אתה צריך משהו שהעובדים שלך השתתפו בו, לא צפו בו. אטרקציה לאירוע חברה שבה שישה מהאנשים שלך עלו לבמה מייצרת סיפור פנימי. מופע שבו כולם רק ישבו מייצר ערב נעים.

בשורה התחתונה, ערב גיבוש מצחיק הוא לא עניין של כמות בדיחות לדקה. הוא עניין של כמה החדר הרגיש שייך למה שקרה על הבמה.

הצעד הבא פשוט: שלחו לי תאריך, עיר, וכמה אנשים צפויים לשבת מול הבמה, דרך עמוד יצירת הקשר או בוואטסאפ. עם שלושת הפרטים האלה אני יכול להגיד לכם תוך יום אם זה מתאים, ואם לא, להגיד לכם את זה גם.