סדנת גיבוש לצוות קטן: למה 8 אנשים קשים מ-80

יש לכם צוות של תשעה אנשים. שכרתם צימר בצפון או חדר ישיבות עם נוף בהרצליה, ומישהו אמר בישיבת צוות שצריך "משהו חוויתי בבוקר". עכשיו אתם מחפשים סדנת גיבוש לצוות קטן ומגלים שכל מה שצץ בנוי ל-60 איש ומעלה.

זה לא במקרה.

צוות קטן הוא החלל הכי קשה שיש. בואו נודה באמת: מול 200 איש באולם, אני לא צריך להכיר אף אחד. מול תשעה אנשים שיושבים במעגל ומכירים זה את זה חמש שנים, אין לי לאן להתחבא. אם משהו לא עובד, כולם רואים. ואם הצוות מתוח מבפנים, הוא יביא את המתח איתו לחדר, וזה ירגיש.

למה חדר של 10 אנשים קשה יותר מאולם של 100?

כי הכל חשוף. באולם גדול יש אנונימיות קהל, כלומר כל אחד יודע שהוא חלק מגוש, ולכן קל לו לצחוק, להתנדב, להיסחף. בחדר של עשרה, כל תגובה היא הצהרה אישית. אדם שלא צוחק, לא צוחק מול כל הצוות שלו ומול המנהל שלו.

מה שזה אומר זה שפורמט של מופע לא מתאים פה. אם אני עומד מולכם ועושה 45 דקות במה בסלון של צימר, אני בעצם מבקש מתשעה אנשים להיות קהל. הם לא קהל. הם צוות. ההבדל הזה מכתיב הכל.

אז מול צוותים קטנים אני עובד אחרת: לא מופע, אלא הרצאה לעובדים בפורמט סדנאי, שבה אני בונה את התוכן סביב מודל W.A.N.D, ובמקרה שלנו בעברית קופס"א: קשב, ודאות, פליאה, סיפור, אמונה. חמשת השלבים שבהם מוח אנושי מחליט למה להאמין.

ההבדל הפרקטי: במופע אני עושה את זה עליכם. בסדנה אני מראה לכם איך זה נעשה, ואז אתם עושים את זה אחד על השני. תכל'ס זה המקום שבו צוות קטן מרוויח, כי כולם משתתפים. אין ספסל אחורי.

כמה זמן זה לוקח ואיפה זה נכנס ביום הגיבוש?

הפורמט הסטנדרטי שלי לצוות קטן הוא 75 עד 90 דקות. לא פחות, כי מתחת ל-60 דקות אין זמן לתרגול ונשאר רק מופע מכווץ. ולא הרבה יותר, כי אחרי שעה וחצי של תשומת לב אמיתית אנשים גמורים, ולא בגלל שהם לא מרוכזים.

איפה לשים את זה בלו"ז:

• בוקר, 9:30 עד 11:00. הכי טוב. אנשים ערניים, הקפה עבד, אף אחד עוד לא שתה.
• אחרי הצהריים, 14:00 עד 15:30. עובד, אם האוכל היה קליל. אחרי בשר על האש זה מאבק אבוד, ואני מפסיד אותו.
• ערב, אחרי ארוחה ואלכוהול. כאן אני ממליץ לעבור לפורמט מופע קצר ולא סדנה. בשלב הזה אף אחד לא רוצה לתרגל כלום, ובצדק.

הדבר היחיד שאני באמת מתעקש עליו בלו"ז: שלא ישימו אותי מיד אחרי סקירת רבעון עם סליידים. הקשב כבר נשרף שם, ואני מקבל שאריות.

מה בדיוק קורה ב-90 הדקות האלה?

מתחיל מניסוי קצר עליהם. לא כהצגה, אלא כדי לייצר את הרגע שבו הצוות מגלה שהוא טעה בביטחון מלא. זה הרגע שפותח אוזניים.

אחר כך מפרקים אותו. אני מראה איפה הקשב שלהם הופנה, מה הם לא ראו, ואיך נבנתה הוודאות שלהם משום מקום. משם עוברים לתרגול: זוגות, שלשות, משימות קצרות שבהן אחד מנסה לשכנע והשני מנסה לזהות על מה בדיוק הוא נשען.

בצוותים של אנשי מכירות ו-CS זה מתגלגל כמעט מעצמו, כי הם מזהים את עצמם בכל דוגמה שנייה. בצוותי פיתוח זה לוקח רבע שעה יותר להתניע, ואז נהיה חד במיוחד, כי מהנדסים אוהבים מנגנונים. (אני אוהב מהנדסים בחדר. הם שואלים את השאלה שמשפרת לי את ההרצאה.)

הסגירה היא תמיד אפקט אחד גדול, אחרי שכבר הסברתי איך דברים עובדים. זה המקום שבו מתברר שההבנה לא מחסנת, וזה בדיוק הלקח.

לאילו אירועים הפורמט הזה מתאים?

• אוף סייט ויום גיבוש של צוות בין 6 ל-25 איש
• כנס מנהלים קטן או פורום הנהלה
• ימי צוות של מחלקה בתוך ארגון גדול
• אירועי חברה בפורמט מצומצם, שבהם רוצים תוכן ולא רק בידור
• ערבי צוות בבית או בצימר, בפורמט מופע קצר יותר

לאירועים משפחתיים זה פורמט אחר לגמרי. חתונות, בר ובת מצווה ומסיבות פרטיות עובדים לפי היגיון אחר, ואם זה מה שאתם מחפשים כתבתי בנפרד על מתי בערב החתונה מופע חושים באמת עובד.

מתי לא כדאי להביא אותי?

פה אני מפסיד עבודה, ובסדר.

אם בצוות שלכם יש קונפליקט פתוח, שני אנשים שלא מדברים, מנהל חדש שהצוות לא קיבל, או סבב פיטורים שקרה לפני שלושה שבועות, סדנה שלי לא תפתור את זה. היא עלולה אפילו להחריף, כי אני מייצר חדר שבו אנשים נחשפים. למצב כזה צריך מנחה תהליכים או פסיכולוג ארגוני, ואני אומר את זה גם בשיחת הטלפון הראשונה.

גם אם המטרה היא משחקי אמון ובניית צוות קלאסית, אני לא הכתובת. אני לא עושה נפילות לאחור ולא חבלים. אני עוסק בקשב ובאמונה, שזה שדה סמוך אבל לא אותו דבר.

ואם הצוות מונה שלושה אנשים, תחסכו את זה. סדנה של שלושה נשמעת אינטימית ומרגישה כמו חקירה.

כמה זה עולה?

שאלה לגיטימית, ואני לא אתחמק ממנה. המספר זז לפי כמה דברים קונקרטיים: אורך הפורמט (סדנה של 90 דקות שונה ממופע של 40), גודל הקבוצה, נסיעה (אילת וצפון רחוק מוסיפים חצי יום שלם ללו"ז שלי), ויום בשבוע, כי חמישי ושישי הם ימי שיא ומתומחרים אחרת מיום שני בבוקר.

את הטווחים שאני באמת מצטט כתבתי בעמוד אמן חושים מחיר, בלי כוכביות. אני לא נותן מחיר בלי לשמוע תאריך, מיקום וגודל קבוצה, כי מחיר שנזרק באוויר תמיד יוצא לא מדויק לאחד מהצדדים.

אגב, אם אתם עדיין בשלב ההשוואה בין ספקים, יש לי שני טקסטים שיחסכו לכם זמן: אחד על מה לבדוק מעבר לוידאו של 40 שניות, ואחד שמפרק את מודל W.A.N.D ב-60 דקות לעומק, כדי שתבינו בדיוק מה התוכן.

מה הצוות לוקח איתו הביתה?

לא כלי. בואו נודה באמת, אף אחד לא יוצא מ-90 דקות עם מיומנות חדשה.

מה שכן נשאר זו שפה משותפת. צוות שעבר את זה מתחיל להגיד אחד לשני דברים כמו "רגע, זה ודאות או ראיה?" בישיבה שבועיים אחר כך. היופי פה הוא שהמשפט הזה לא מגיע ממני, הוא מגיע מתוכם, ולכן הוא שורד.

בעיניי זה המדד היחיד שחשוב ביום גיבוש: לא כמה צחקו בחדר, אלא מה שרד עד יום חמישי.

אז הנה ההחלטה שאפשר לקבל עכשיו: תסתכלו על הצוות ותשאלו את עצמכם אם אתם רוצים חוויה משותפת או פתרון לבעיה בין אנשים. אם זו האפשרות השנייה, תביאו מנחה תהליכים ואני אשמח לקבל את ההמלצה בחזרה בפעם אחרת.

ואם זו הראשונה, שלחו לי בעמוד הבחירה של מופע לאירוע חברה או ישירות בוואטסאפ שלושה דברים: תאריך, עיר, וכמה אנשים בחדר. מזה אני כבר יודע להגיד לכם אם הפורמט הזה נכון לכם או לא.