אמן חושים מפורסם: FISM, נטפליקס ו-45 דקות במה

אתם מחפשים אמן חושים מפורסם, ואני מנחש שהסיבה היא לא באמת התהילה. הסיבה היא שאתם צריכים ביטחון. מישהו אמר לכם להביא מופע חושים לאירוע, אתם לא מכירים את התחום, ושם מוכר מרגיש כמו קיצור דרך בטוח. אם הוא מפורסם, כנראה הוא טוב, וכנראה לא תתביישו מול הקהל.

בעיניי זה הגיוני לחלוטין. זה גם לא מדויק.

אני מדורג במקום השביעי בעולם בתחום שלי, התמודדתי ב-FISM (זו התחרות המקצועית הגדולה בעולם באשליה ומנטליזם, משהו כמו אולימפיאדה שמתקיימת כל שלוש שנים), והופעתי בנטפליקס. אני כותב את זה בלי להתחבא, כי זה בדיוק סוג המידע שאתם מחפשים כשאתם מקלידים "מפורסם". ועכשיו אני רוצה להסביר למה אף אחד מהשלושה האלה לא יגיד לכם אם המופע יעבוד באולם שלכם, בתאריך שלכם, מול הקהל שלכם.

מה אמן חושים מפורסם באמת מבטיח לי?

שם מוכר מבטיח שני דברים, ושניהם אמיתיים: שמישהו חיצוני בדק את האדם, ושהוא כבר עמד מול קהל שלא בא לראות אותו במיוחד. זה לא מעט. בתחום שבו כל אחד יכול להעלות סרטון של 40 שניות ולקרוא לעצמו מנטליסט, הכרה מקצועית היא מסננת. אם אתם רוצים להעמיק בזה, כתבתי בנפרד על מה כדאי לבדוק מעבר לוידאו של 40 שניות.

מה שהשם לא מבטיח זו התאמה. ראיתי מופעים של אנשים מוכרים בהרבה ממני שנפלו, לא בגלל חוסר כישרון אלא בגלל שהמופע נבנה לבמה עם שליטה מלאה על תאורה וסאונד, והוא הועלה בחצר עם רמקול אחד ותאורת גן. גם ראיתי את זה קורה לי. פעם אחת עליתי לאירוע חברה בחוץ, בשמונה בערב, כשהמזגן של אוהל צמוד עשה רעש רקע שלא הפסיק. איבדתי את הרגעים השקטים, ואיתם חלק מהמופע.

מה שזה אומר זה שהשאלה הנכונה היא לא "עד כמה הוא מפורסם", אלא "מה הוא צריך כדי שזה יעבוד, ויש לי את זה".

מה כן מעיד על איכות, אם לא הפרסום?

שלושה דברים, ואפשר לבדוק את כולם בשיחת טלפון אחת.

• מה הוא שואל אתכם. אני שואל על גודל הקהל, על הגילאים, על מה קורה חצי שעה לפני המופע, ועל חניה. חניה היא עניין מעשי לגמרי: חמש עשרה דקות שאני מעדיף להיות בהן בחדר ולא במעגלים סביב הבניין.
• האם הוא אומר לא. אמן שמתאים לכל אירוע, בכל שעה, בכל חלל, בונה מופע גנרי. מופע גנרי לא מתרסק, הוא פשוט לא נזכר.
• איך הוא מתאר את המבנה. מופע מקצועי הוא לא רשימת קטעים. יש לו קו.

המופע שלי בנוי על מה שאני קורא לו שמונה שקרים. שמונה הנחות שהקהל מביא איתו לאולם, על תשומת לב, על זיכרון, על בחירה חופשית, על מה שהם בטוחים שראו. כל קטע מפרק אחת מהן. זה סדר שבו כל שקר שנופל מכין את הבא, ולא שמונה טריקים בשורה. בגלל זה אני צריך לדעת מי יושב באולם לפני שאני קובע מאיזה שקר מתחילים. קהל של אנשי טכנולוגיה בני שלושים משהו לא מגיע עם אותן הנחות כמו קהל משפחתי מגיל שמונה עד שמונים.

אמני חושים מפורסמים: מהטלוויזיה לאירוע שלכם

כשאנשים בישראל מקלידים את הצירוף הזה, בראש שלהם בדרך כלל יש כמה שמות. אורי גלר, שבנה את הדימוי הציבורי של התחום כאן עוד בשנות השבעים. ליאור סושרד, שהפך את המנטליזם הישראלי למשהו שרואים בטלוויזיה בפריים טיים ובמופעי ענק בחו"ל. דרן בראון מבריטניה, שעובד בעיקר בפורמט של סדרות טלוויזיה ומופעי תיאטרון ארוכים. דיוויד בליין, שהוא בכלל קוסם רחוב ואמן סבל, אבל נדחף לאותה מגירה. ונמרוד הראל, שמוכר כאן מהבמות ומהמסך.

אלה אנשים מצוינים, ואני לא בא להשוות. אני כן בא להגיד משהו שלא תמיד אומרים: מופע שנבנה לאולפן טלוויזיה או לאולם של 2,000 מקומות הוא לא אותו מופע שעולה באולם אירועים סטנדרטי.

בטלוויזיה יש עריכה, יש שלוש מצלמות, ויש בקרה מלאה על מה שהצופה רואה ובאיזה סדר. באולם ענק יש מסכי LED, תאורה ממוחשבת, צוות טכני וחזרות. באירוע שלכם יש, אם מזל, רמקול סביר, מיקרופון אלחוטי אחד ותאורה כללית. וגם מלצרים שאוספים צלחות בדיוק ברגע השקט ביותר.

(פעם, באירוע חברה, הזמנתי את המנהל לבמה בדיוק כשהתחילו להגיש קינוחים. למדתי לשאול מראש מתי יוצאות המנות. זו שאלה שנשמעת טפלה עד הפעם הראשונה שהיא הורסת לכם קטע.)

מה שזה אומר זה שהקריטריון המעשי הוא לא כמה פעמים ראיתם מישהו על המסך, אלא כמה המופע שלו בנוי לחדר שיש לכם. אני בניתי את שלי בדיוק לשם: 45 דקות שעובדות עם מיקרופון אחד, בלי מסכים, בלי אפקטים, בלי תלות בתאורה מתוכנתת.

לאיזה סוג אירועים המופע הזה מתאים?

מופע אמן חושים אצלי הוא מופע במה של כ-45 דקות, והוא עובד כשיש רגע שבו כולם מסתכלים לאותו כיוון. בפועל זה אומר:

• אירועי חברה, ערבי לקוחות וכנסים
• אירועים פרטיים בבית או בגינה
• חתונות, בזמן הנכון בערב ולא באמצע המנה העיקרית
• אמן חושים לבר מצווה ולבת מצווה
• ימי גיבוש וימי כיף לצוותים

ויש מה שלא. אל תזמינו אותי כרקע לקוקטייל שבו אנשים מסתובבים עם צלחות. אני לא מופע רקע, ואם אעלה לשם שנינו נצא מאוכזבים. גם מופע לילדים קטנים, מתחת לגיל שמונה בערך, הוא לא אני. מנטליזם עובד על פערים בין מה שאני חושב שאני יודע לבין מה שקרה בפועל, ובגילאים האלה הפער הזה עוד לא נבנה, אז נשארים קטעים נחמדים בלי הקרקע שמתחתם. במקרים כאלה אני מפנה הלאה, וזה בסדר גמור.

למה אתם בכלל צריכים אמן חושים באירוע?

בואו נודה באמת: לרוב האירועים לא חסר תוכן. חסר להם רגע. משהו שאנשים יספרו עליו ביום שאחרי, ולא "היה נחמד".

העבודה שלי, גם על הבמה וגם בהרצאה מעוררת השראה שאני מעביר על קשב ועיצוב אמונה, נוגעת בדיוק בזה. איך תשומת לב נבנית, איך ודאות נוצרת, ולמה אנחנו זוכרים סיפור ולא נתונים. הסיבה שאני עובד גם עם חברות בתחומי מניעת הונאות והתנהגות משתמשים היא שזה אותו חומר בדיוק. כשאתם מזמינים אמן חושים לאירוע חברה, מה שאתם באמת קונים זה שליטה בקשב של החדר לשלושת רבעי שעה, ומשם רגע שנשאר.

היופי פה הוא שקהל לא צריך להבין כלום כדי שזה יעבוד. הוא רק צריך להיות מרוכז. בגלל זה השעה במהלך האירוע חשובה לי יותר מכל מה שכתוב בקורות החיים שלי. (ובאמת, אני מעדיף תשע בערב באולם סגור על פני שבע וחצי בחצר עם אור יום.)

וכמה זה עולה?

שאלה לגיטימית, ואני לא אתחמק ממנה. אני לא נוקב במספר בכתב כי הוא באמת משתנה, אבל אני כן יכול לומר מה מזיז אותו:

• אורך המופע והאם זה מופע במה מלא או פורמט מקוצר
• גודל הקהל, כי 60 איש בסלון ו-400 באולם זו עבודה אחרת לגמרי
• מרחק ונסיעה, ואם צריך לינה
• יום בשבוע ושעה, סוף שבוע יקר מאמצע שבוע
• דרישות הפקה, מיקרופון, תאורה, במה מוגבהת

הטווח שאני עובד בו מופיע בעמוד אמן חושים מחיר, ושם גם פירטתי מה בדיוק מזיז את המספר למעלה או למטה. אחרי שאני יודע תאריך, עיר וגודל קהל אני נותן מספר מדויק. אגב, אם התקציב שלכם רחוק מהטווח, עדיף שתדעו בשיחה הראשונה ולא אחרי שבועיים של התלבטות. אני אומר את זה בלי להתבייש.

ומה אם האירוע שלי רחוק או קטן מדי?

שתי שאלות שחוזרות אליי כמעט בכל שבוע. על רחוק: נסיעה של ארבע שעות לאילת או שלוש לצפון משנה את הלוגיסטיקה של היום כולו, לא את המופע עצמו. אני בונה את זה כך שאגיע לפחות שעה לפני, בלי לחץ, כי מופע שמתחיל כשאני עוד מתנשף הוא מופע אחר. על קטן: 40 איש בסלון עובדים מצוין בפורמט מקוצר של כ-40 דקות, בתנאי שיש מקום שכולם רואים ממנו ושאין טלוויזיה דולקת מאחוריי. גם אמן חושים לתערוכה הוא פורמט אחר לגמרי, קצר וחוזר על עצמו, ולא מה שמתואר פה.

אז מה עושים עם כל זה?

ההחלטה שאני מציע לכם היא לא "להזמין או לא". היא מוקדמת מזה: תחליטו קודם מתי בערב יש לכם 45 דקות שבהן הקהל יושב ומסתכל קדימה. אם אין לכם כאלה, אף אמן חושים בעולם, מפורסם או לא, לא יציל את הרגע הזה, והוא גם לא צריך. אם יש לכם, אתם בעצם כבר יודעים איזה מופע אתם מחפשים.

וכששני הדברים האלה ברורים, שלחו לי שלוש שורות: תאריך, עיר, וכמה אנשים. אפשר דרך דף יצירת הקשר באתר או בוואטסאפ. אני חוזר עם שאלות, כנראה גם אחת מעצבנת על החניה, ואיתן תמונה מדויקת של איך המופע נראה אצלכם.