אמן חושים במרכז: 45 דקות באולמות גוש דן

אתם מחפשים אמן חושים במרכז, וסביר שכבר ראיתם ארבעה סרטונים שנראים פחות או יותר אותו דבר. אנשים מופתעים, מוזיקה עולה, קאט. תכל'ס, כל סרטון בעולם נראה טוב. השאלה האמיתית היא אחרת: מה יקרה באולם הספציפי שלכם, בשעה הספציפית שבחרתם, מול הקהל הספציפי שיישב שם אחרי ארוחה ושתי הרמות כוסית.

אז בואו נודה באמת, המרכז הוא לא אזור אחד. הוא עשרה סוגי חללים שונים שמתחפשים לאותו פין בוויז.

מה בעצם קורה במופע "שמונה שקרים"?

המופע בנוי סביב רעיון אחד: לאורך הערב אני אומר שמונה דברים לא נכונים, והקהל מוזמן לתפוס אותי. חלק מהשקרים גלויים, חלק מוסתרים בתוך משפט שנשמע טכני ומשעמם, וחלק מהם הקהל בכלל מספר לעצמו בלי שנגעתי בזה.

זה עדיין מופע אמן חושים לכל דבר, עם מחשבות שנקראות, עם חיזויים שנפתחים במעטפה, ועם הרגע הזה שבו מישהו מהקהל קם ולא מבין למה הוא זוכר בדיוק את המילה שכתבתי לפני שהוא בכלל חשב עליה. אבל המסגרת של שקר ואמת נותנת לערב עמוד שדרה, ובעיקר נותנת לקהל תפקיד: לא לצפות, לחקור. הרחבתי על המבנה הזה בטקסט על מופע הבמה של שמונה שקרים לאירועים.

היופי פה הוא שגם מי שנכנס בגישה של "אותי לא יעבדו" מקבל בדיוק את המשחק שהוא רצה. הוא פשוט מפסיד בו. (בכיף, בדרך כלל.)

לאילו אירועים המופע מתאים?

• אירועי חברה, ערבי גיבוש וכנסים
• אירועים פרטיים בבית או בגינה
• חתונות, בקטע מוגדר של הערב
• בר מצווה ובת מצווה
• ימי כיף וימי צוות
• דוכנים ותערוכות, בפורמט אחר לגמרי

כמה זמן המופע, ואיפה הוא יושב בסדר הערב?

גרסת הבמה המלאה רצה בין 45 ל 60 דקות. יש גרסה מקוצרת של כ 35 דקות לערבים עמוסים, ויש פורמט של 20 דקות שמתאים כשהמופע הוא פתיח לפני הרצאה לעובדים או לפני מנכ"ל שעולה לדבר.

העיתוי חשוב יותר מהאורך. הנה מה שאני מבקש כמעט תמיד:

• אחרי המנה העיקרית, לפני הקינוח. אנשים שבעים אבל עוד לא התחילו לזוז לכיוון החניה.
• לא אחרי נאום של 40 דקות. תשומת לב היא משאב מתכלה, ואם ניצלתם אותה במצגת, אני מקבל שאריות.
• לא אחרי די ג'יי שכבר הרים את הרחבה. להוריד קהל מרחבה בחזרה לכיסאות זה מהלך שאף אחד לא יוצא ממנו מנצח.

אגב, זו אחת הסיבות שאני מבקש לראות את לוח הזמנים של הערב לפני שסוגרים ולא יומיים לפני. שינוי של רבע שעה בסדר האירוע שווה יותר מכל טריק שאוסיף.

האולם שלי מתאים? מה דורש אמן חושים במרכז מבחינה טכנית?

המרכז נותן לי בערך ארבעה סוגי חללים, ולכל אחד יש בעיה אחרת שחוזרת על עצמה.

אולמות אירועים קלאסיים בפתח תקווה, ראשון לציון ורמת גן. רחבים יותר מאשר עמוקים, עם 30 שולחנות שמסודרים לרוחב. הבעיה פה היא זווית: השורה שיושבת בקצה השמאלי רואה אותי בפרופיל. הפתרון הוא לבקש שהשולחנות בקצוות יסובבו קלות פנימה, וזו בקשה שסידור האולם מבצע בחמש דקות אם מבקשים אותה בבוקר ולא בשמונה בערב.

חללים תעשייתיים מוסבים ביפו ובדרום תל אביב. בטון חשוף, תקרות גבוהות, הד שמחזיר כל מילה בערך רבע שנייה מאוחר מדי. שם אני לא מנסה להילחם באקוסטיקה. אני מקצר משפטים, מדבר לאט יותר בקטעים השקטים, ומבקש שהרמקולים יופנו לקהל ולא לקירות הצד. אם יש וילונות או שטיח במקום, שווה להשאיר אותם.

לובי ומשרדי הייטק בהרצליה פיתוח ובגלילות. קירות זכוכית, תאורת ספוט לבנה וקפיטריה שממשיכה לעבוד ברקע. פה הבעיה היא תמיד רעש מהמטבח, ואני מבקש שהמטבח ייסגר לרבע השעה המרכזית.

גגות ובתים פרטיים ברמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב. קהל קרוב, בלי במה, לפעמים בלי הגברה. מתחת ל 50 איש זה עובד מצוין בלי מיקרופון בכלל.

מה שבאמת קובע, בכל אחד מהם:

• הגברה נורמלית. מיקרופון אלחוטי אחד לראש, ורצוי אחד ביד לקהל. בלי מיקרופון קהל, כל תשובה של משתתף הופכת ל"מה הוא אמר?" מהשולחנות האחוריים, וזה הורג את המתח.
• הקהל רואה אותי מהמותניים ומעלה. במה בגובה 40 סנטימטר פותרת את רוב הבעיות.
• תאורה על הפנים. לא צריך הפקה. צריך שלא אעמוד בחושך מוחלט בזמן שהרחבה מוארת.
• שקט יחסי. מלצרים שאוספים צלחות באמצע קטע שקט הם האויב האמיתי, לא הספקנים.

ולעניין החניה: בתל אביב אני מתייחס לחניה כאל חלק מהזמן. אירוע בשרונה או ברוטשילד בשעה 19:00 אומר שאני יוצא עם מרווח של 45 דקות מעבר לזמן הנסיעה, כי חניון מלא הוא לא תירוץ שאפשר להגיד לקהל שיושב. באולמות בפריפריה של גוש דן, שבהם יש חניון צמוד, המרווח הזה קטן בחצי. בשורה התחתונה אני מגיע שעה עד שעה וחצי לפני, עושה בדיקת סאונד קצרה ועובר על הבמה.

כמה אנשים צריכים להיות בקהל?

הטווח שעובד הכי טוב הוא בין 60 ל 400 איש. מתחת ל 40 אנשים המופע עדיין עובד, אבל הוא משנה אופי: פחות במה, יותר חדר. מעל 400 זה כבר תלוי לגמרי בהגברה ובמסכים.

מה שזה אומר זה שאם אתם 25 אנשים סביב שולחן אחד במסעדה, מופע במה הוא לא הכלי הנכון. אני אגיד לכם את זה בשיחה הראשונה, ואציע פורמט אחר או אפנה למישהו שזה בדיוק המגרש שלו.

מתי עדיף לכם לא לקחת אותי?

זה החלק שאני אמור לדלג עליו, ואני לא.

אל תיקחו אותי לקוקטייל עומד עם בר פתוח, שבו האנשים מסתובבים בין עמדות אוכל ואף אחד לא באמת פנוי. יש אמנים שעושים את זה מצוין, בפורמט של קסם קרוב בין שולחנות. אני עושה גם את זה, אבל אז זה מופע אחר לגמרי, ולא שמונה שקרים. אם תזמינו את מופע הבמה לסיטואציה כזו, תשלמו על מופע ותקבלו רעש ברקע. (אותו היגיון תקף גם לדוכן בכנס, ושם אני עובד בכלל בפורמט של אמן חושים לתערוכה, בסבבים קצרים ולא במופע אחד.)

אל תיקחו אותי כשהקהל הוא ילדים מתחת לגיל עשר. המופע נשען על ספקנות, על היגיון ועל הרגע שבו מבוגר מבין שהוא בטח בסיפור שסיפר לעצמו. בגיל שבע אין ספקנות, יש התלהבות, וזה חומר גלם אחר. על הפער הזה כתבתי בנפרד בטקסט על מופע חושים למבוגרים בלי אף טריק לילדים.

ואל תיקחו אותי אם מה שאתם באמת רוצים זה מישהו שיעמוד שעתיים ויעשה אווירה. אני עולה, לוקח חתיכה מוגדרת מהערב, ויורד.

מה ההבדל בין מופע לחברה לבין מופע לאירוע פרטי?

התוכן דומה, ההקשר לא. באירוע חברה יש דינמיקה קיימת בחדר: מי צוחק על מי, מי המנכ"ל, מי בדיוק עבר תפקיד. כשמזמינים אמן חושים לאירוע חברה, החוכמה היא לעבוד עם הדינמיקה הזו ולא לדרוס אותה.

דוגמה קטנה. ערב חברה בחלל מוסב ביפו, בערך 120 עובדים, והמפיקה ביקשה ממני בלובי לא להעלות לבמה את סמנכ"ל הכספים. לא פירטה למה, ולא שאלתי. בפועל זה הסתדר יפה: בניתי קטע שבו דווקא הוא היה זה שמחזיק את המעטפה מהמקום שלו, בלי לעלות לבמה, והחדר כולו הסתובב אליו לשתי דקות. לפעמים הבקשה הכי מגבילה היא זו שמייצרת את הרגע הכי טוב בערב.

באירוע פרטי, חתונה או יום הולדת גדול, הקהל מגיע רגוע יותר ומחובר רגשית לבעלי השמחה. בחתונות אני מבקש משבצת מוגדרת בין החופה לרחבה, ולא "מתישהו באמצע", כי קהל שמתחלק בין בופה לצלם הוא קהל שלא נמצא בחדר. ואם הקהל הוא בני 13, זה כבר אמן חושים לבר מצווה, מופע עם חוקים אחרים לגמרי.

כמה זה עולה?

שאלה לגיטימית, ואני לא מתחמק ממנה. ארבעה דברים מזיזים את המספר: אורך המופע (20 דקות מול 60), גודל הקהל ודרישות ההגברה שנגזרות ממנו, נסיעה, ויום בשבוע. במרכז הנסיעה כמעט לא משפיעה, וזה היתרון הכי גדול שלכם מול אירוע באילת או בגליל. חמישי ומוצאי שבת בעונה עמוסים יותר מראשון בצהריים, וזה משתקף.

את הטווח המלא והכן, בלי מספר שנשלף מהאוויר, אני מפרסם בעמוד אמן חושים מחיר. שווה להיכנס לפני השיחה.

מה שווה לשאול כל אמן חושים לפני שסוגרים?

רוב הלקוחות לא יודעים מה לשאול, ולכן שואלים על מחיר ועל תאריך. שתי שאלות חשובות, אבל הן לא מנבאות כלום לגבי איך יהיה בחדר.

שלוש שאלות שכן מנבאות:

• מה אתה צריך מהאולם, ומה קורה אם אין את זה?
• מה קורה אם משתתף לא משתף פעולה, או מנסה להצחיק על חשבונך?
• מתי המופע שלך לא מתאים?

מי שעונה על השלישית בכנות, כנראה יודע מה הוא עושה. הרחבתי על זה ברשימה על מה לבדוק באמן חושים מעבר לוידאו של 40 שניות.

אז מה עושים עכשיו?

קחו דף ושרטטו את סדר הערב עם שעות. קבלת פנים, ישיבה, נאומים, אוכל, מופע, רחבה. תסתכלו על השרטוט ותשאלו את עצמכם איפה בדיוק אתם רוצים שהחדר יהיה הכי דרוך. אם יש לכם תשובה למשבצת הזו, חצי מהעבודה נגמרה.

ואז שלחו לי שלושה פרטים: תאריך, עיר ומספר אנשים משוער. אם יש לכם גם את שם האולם, מצוין. אפשר דרך עמוד יצירת הקשר או בוואטסאפ, ואחזור אליכם עם תשובה ישירה אם המופע מתאים לערב שלכם או לא.