אמן חושים בדרום: באר שבע, קיבוצים וחללים פתוחים

אתם מחפשים אמן חושים לאירוע בדרום, וכנראה כבר גיליתם שחצי מהתשובות שקיבלתם היו "בטח, מגיע לכל הארץ". זו תשובה נכונה. היא פשוט לא עונה על השאלה שבאמת מטרידה אתכם: האם המופע שראיתם בוידאו יעבוד גם אצלכם, על הדשא של הקיבוץ, בשמונה וחצי בערב, כשחצי מהקהל עדיין עומד ליד הבר.

אז הנה התשובה בלי סיבובים.

מה בכלל שונה במופע חושים בדרום?

הנסיעה היא החלק הפחות מעניין. תכל'ס, מתל אביב לבאר שבע זו שעה ורבע בלי פקקים, לשדרות בערך שעה וחצי, למצפה רמון כבר קרוב לשעתיים וחצי. אני יוצא מוקדם ומגיע שעה וחצי לפני הזמן שסיכמנו שאני עולה, וזה לא בגלל חרדת נסיעה. זה בגלל שאת רוב העבודה האמיתית אני עושה לפני שמישהו רואה אותי.

מה שבאמת שונה בדרום זה סוג החללים. במרכז אני מקבל בעיקר אולמות סגורים עם תאורה מובנית ובמה. בדרום אני מקבל הרבה יותר חללים פתוחים או חצי פתוחים: דשא של קיבוץ, חצר של מתחם אירועים, חדר אוכל שהוסב לערב חברה, אולם ספורט מועצתי, מרפסת עם נוף למכתש. כל אחד מאלה משנה משהו במופע, ולא תמיד לרעה.

חלל פתוח בערב בנגב מתקרר מהר. בקיץ זו מתנה. באוקטובר, בעשר בלילה, זו רוח שמפילה קלף מהיד ומפזרת קהל לכיוון השולחנות. אני לא נלחם ברוח. אני בונה סביבה, ובדרך כלל זה אומר לקצר את המרחקים בין הקהל לביני ולעבוד יותר מול אנשים ופחות מול חפצים.

איך המופע עצמו בנוי?

המופע אמן חושים שאני מביא איתי נקרא שמונה שקרים. בערך 45 דקות, שמונה חלקים, וכל חלק מבוסס על הנחה אחת שגויה שכולנו מחזיקים לגבי איך התודעה שלנו עובדת. אנחנו בטוחים שאנחנו רואים את מה שקורה מולנו. אנחנו בטוחים שבחרנו חופשי. אנחנו בטוחים שזיכרון הוא הקלטה. פירקתי את המבנה הזה לעומק במאמר על מופע הבמה של שמונה שקרים לאירועים, למי שרוצה לראות מה קורה מתחת למכסה המנוע.

אני עובד בתוך מסגרת שאני קורא לה קופס"א: קשב, ודאות, פליאה, סיפור, אמונה. חמש האותיות האלה הן סדר פעולות, לא רשימת טריקים. קודם אני צריך את הקשב שלכם (בדרום, בחוץ, מול בר פתוח, זה החלק הכי קשה), אחר כך אני בונה ודאות, ורק אז יש משמעות לרגע שבו הוודאות הזו נסדקת. אם דילגתי על שלב, קיבלתם קסם. אם לא דילגתי, קיבלתם משהו שתדברו עליו בנסיעה הביתה.

השמונה האלה לא מגיעים תמיד באותו סדר. קהל של 40 עובדים ביום גיבוש בערבה מקבל פתיחה אחרת מקהל של 200 בחתונה בבאר שבע. היכולת לשנות את הסדר תוך כדי היא, בעיניי, ההבדל בין אמן חושים שמופיע לבין מישהו שמריץ סט.

לאילו אירועים זה מתאים?

• אמן חושים לאירוע חברה, ערבי לקוחות וכנסים (ויש לי מאמר נפרד על איך בוחרים מופע לאירוע חברה)
• ימי גיבוש וימי צוות
• חתונות, בדרך כלל בחלק הרגוע של הערב ולא בין הריקודים. כתבתי בנפרד על מתי בערב החתונה מופע חושים באמת עובד
• אמן חושים לבר מצווה ולבת מצווה
• מסיבות פרטיות וימי הולדת בבית
• תערוכות ודוכנים, שזה סיפור אחר לגמרי של אמן חושים לתערוכה

מה שמחבר בין כולם זה קהל מבוגרים שמוכן לשבת 45 דקות. מה שמפריד ביניהם זה מי עומד במרכז. בחתונה זה לא אני, וטוב שכך. באירוע חברה לפעמים דווקא כן, ואז יש לי אחריות אחרת לגמרי על הערב.

מתי עדיף לכם לא להזמין אותי?

זה החלק שלא כותבים באתרים, אז הנה.

אם האירוע שלכם הוא מנגל פתוח בלי נקודת התכנסות, 150 איש מפוזרים על דשא בקוטר 30 מטר, מוזיקה שממשיכה לנגן ואין מיקרופון שעובד, אל תזמינו אותי. לא כי אני מפונק. כי מופע חושים דורש שקט בשנייה הראשונה, וכשאין אותה, אני נשרף על הקרב הזה במקום לעבוד.

אם הקהל הוא בעיקר ילדים מתחת לגיל עשר, אני גם לא האיש. המופע מדבר על זיכרון, החלטות והטיות קוגניטיביות, והוא מניח שהאדם שמולי כבר טעה כמה פעמים בחיים והוא מודע לזה. ילדים בני שבע נהנים מקסמים, וזה מקצוע אחר, ויש אנשים שעושים אותו הרבה יותר טוב ממני.

ואם התקציב מחייב מופע של 15 דקות בין המנה הראשונה לעיקרית, אני אומר לא יותר מפעם אחת בחודש. שמונה שקרים לא מתכווץ ל-15 דקות בלי להפוך לרצף טריקים, וזה בדיוק מה שלא רציתם.

כמה זה עולה, ומה מזיז את המספר?

בואו נודה באמת: זו השאלה השנייה שלכם, ולפעמים הראשונה. אני לא מתחמק ממנה.

מה שמזיז את המחיר:

• אורך המופע. 45 דקות מלאות מול גרסה מקוצרת.
• גודל הקהל. 50 איש בסלון ו-300 באולם הם שני מופעים שונים, גם מבחינת הגברה ותאורה.
• נסיעה. באר שבע ומצפה רמון אינם אותו דבר, ולינה משנה את התמונה לגמרי.
• יום בשבוע. חמישי ושישי בעונה מתומחרים אחרת מיום שלישי בפברואר.
• דרישות הפקה. אם צריך להביא הגברה ותאורה כי החלל ריק, זה נכנס פנימה.

את הטווח עצמו אני נותן בדף אמן חושים מחיר ובשיחה, ופירטתי אותו גם במאמר על מה באמת מזיז את המספר. אני לא אוהב לזרוק מספר לאוויר לפני שאני יודע איזה אירוע זה. מה שזה אומר זה שאם תשלחו לי תאריך, יישוב וכמות אנשים, תקבלו מספר אמיתי ולא "מתחיל מ".

מה אני שואל לפני שאני מאשר אירוע בדרום?

ארבע שאלות, בדרך כלל באותו סדר:

• סגור או פתוח? ואם פתוח, יש גג, יריעה, משהו שעוצר רוח?
• איפה הקהל יושב בפועל בשעה שבה אני עולה (לא איפה תכננתם שישב).
• מה קורה מיד לפניי ומיד אחריי. מופע אחרי נאום של מנכ"ל זה דבר אחד, אחרי סרטון מרגש זה דבר אחר לגמרי.
• מי הקהל. עובדי הייטק, משפחה מורחבת, קיבוץ שכולם מכירים זה את זה 40 שנה.

השאלה האחרונה חשובה במיוחד בדרום, ואגב זו אחת הסיבות שאני אוהב להופיע שם. בקהילות קטנות יותר, כשאני עובד מול מישהו מהקהל, כל השאר יודעים בדיוק מי הוא. הם יודעים אם הוא ציני, אם הוא ביישן, אם הוא זה שתמיד צוחק ראשון. זה נותן למופע שכבה שאין לי באולם בתל אביב, שבו 300 אנשים לא מכירים זה את זה. היופי פה הוא שהקהל עושה חצי מהעבודה בשבילי, והוא אפילו לא יודע.

מה עם החלק הטכני?

מינימום שאני צריך: מיקרופון (עדיף מיקרופון ראש, לא כי זה מפונפן אלא כי אני צריך שתי ידיים פנויות), תאורה בסיסית שמאירה אותי מלפנים, ושטח של שלושה מטר על שלושה. אין לי דקור, אין טכנאי שמגיע יום לפני, ואין קופסאות שצריך לפרוק. כל המופע נכנס לרכב שלי ויוצא ממנו בתוך עשר דקות.

מה שכן, תאורה היא לא מותרות. בחלל פתוח בלילה, בלי גוף תאורה שמכוון אליי, הקהל רואה צללית. וכל המופע הזה בנוי על זה שרואים לי את הפנים בדיוק ברגע הנכון.

איך בודקים אמן חושים לפני שסוגרים?

תבקשו לראות קטע רצוף של שלוש דקות ומעלה, לא חיתוך של 40 שניות עם מוזיקה. תשאלו מה קורה אם הקהל לא משתף פעולה. תשאלו מי מדבר איתכם ביום האירוע. הרחבתי על זה במאמר על מה כדאי לבדוק מעבר לוידאו של 40 שניות, ואם האירוע שלכם הוא ערב עובדים ולא מסיבה, שווה לשקול גם הרצאה לעובדים במקום מופע. לפעמים זו התשובה הנכונה יותר, גם אם היא פחות נוצצת.

אז מה השלב הבא?

שלחו לי שלושה דברים: תאריך, יישוב, וכמה אנשים בערך. בדף יצירת הקשר או בוואטסאפ, מה שנוח לכם. אם תוסיפו שורה אחת על סוג האירוע ועל איפה הקהל יושב באותה שעה, אתם תדעו כבר בהודעה הראשונה אם זה מתאים, ואם לא, מה כן יעבוד שם.