אמן חושים ליום הולדת: שמונה שקרים בסלון של ההורים

מתכננים יום הולדת, וברגע מסוים מישהו אומר את המשפט: "אולי נביא מישהו שיעשה משהו?" ואז מתחילים לחפש. זמר קצת יקר, סטנדאפיסט זה הימור מול קהל מעורב, ופתאום צץ הרעיון של אמן חושים. אתם צופים בשלושה סרטונים, כולם נראים מרשימים, ואתם עדיין לא יודעים אם זה יעבוד אצלכם, בסלון או באולם הקטן או בגינה של ההורים.

אז תכל'ס, מה באמת קובע.

מה בכלל ההבדל בין יום הולדת לכל אירוע אחר?

ההבדל היחיד שבאמת משנה לי הוא שהקהל מכיר אחד את השני.

באירוע חברה יש שלוש מחלקות שלא מדברות, בחתונה יש שני צדדים שנפגשים בפעם הראשונה, ובכנס אף אחד לא מכיר אף אחד. ביום הולדת? כולם יודעים מי קמצן, מי תמיד מאחר, ומי מהם לא יודע לשקר בחיים. וזה משנה הכל, כי ברגע שאני מזמין מישהו לקחת חלק, כל החדר כבר יודע מי זה ומה לצפות ממנו.

זה נכס ענק. זה גם סכנה.

נכס, כי הצחוק מגיע מהר יותר ועמוק יותר. כשאני מבקש ממישהי לחשוב על מספר והיא מהססת שנייה אחת יותר מדי, אחיה יקרא לה בשמה מהשורה השנייה. זה רגע שאני לא יכול לייצר לבד. סכנה, כי בקהל מוכר תמיד יש אחד שמרגיש שתפקידו להוכיח שאני עובד עליהם. הוא לא רע, הוא פשוט אוהב את החוגג ורוצה להגן עליו. אני עובד איתו, לא נגדו (בעיניי אדם אחד שמנסה לתפוס אותי שווה יותר מעשרים אנשים מנומסים).

איך המופע עצמו בנוי?

המופע שלי נקרא שמונה שקרים. הוא בנוי משמונה חלקים, וכל אחד מהם מבוסס על דרך אחרת שבה המוח שלכם מספר לעצמכם סיפור שלא קרה. זיכרון שמשתנה בדיעבד, בחירה שהרגישה חופשית, תשומת לב שהלכה בדיוק לאן שרציתי. אני לא קורא מחשבות. אני עובד על הפער בין מה שקרה בפועל לבין מה שאתם בטוחים שקרה. אם מעניין אתכם לראות איך מופע אמן חושים בנוי מבפנים, הכל שם בפירוט.

באורך המלא זה כ־45 דקות. ביום הולדת אני בדרך כלל ממליץ על גרסה של 35 עד 40, פשוט כי הערב לא מתחיל בזמן, אף פעם. יש עוגה, יש נאום של אח שלא התאמן, יש דודה שהגיעה מאוחר. תכננו מופע של שעה ותגלו שאתם דוחפים אותו לתוך חלון של עשרים דקות בין הקינוח להסעה.

החלוקה הפנימית פשוטה: שני החלקים הראשונים קצרים ומהירים, כי הקהל עוד מתיישב. החלק הרביעי הוא זה שבו בדרך כלל מישהו צועק בקול רם. השמיני הוא האישי, ושם החוגג או החוגגת נכנסים למרכז הבמה, בלי מבוכה ובלי שיצטרכו לעשות משהו שהם לא רוצים.

איפה עדיף להעמיד אותי, בסלון או באולם?

אני לא צריך במה. אני כן צריך שלושה דברים, ושווה לבדוק אותם לפני שסוגרים מקום:

• נקודת מבט אחת. כל הקהל צריך להסתכל לאותו כיוון. אם יש עמוד באמצע, או בר שבו שלושה אנשים ממשיכים להזמין, איבדתי חצי מהחדר.
• שקט סביר. לא שקט מוחלט. אבל מוזיקת רקע ב־80 אחוז מהעוצמה היא רעש, לא אווירה, וצריך מישהו שיודע לכבות אותה.
• אור על הפנים שלי. לא ספוט מקצועי. מנורה. ביום הולדת בגינה בשמונה בערב, אחרי שהשמש שוקעת, אנשים פשוט מפסיקים לראות הבעות פנים, והמופע הזה חי על הבעות פנים.

הדבר שאני שואל עליו הכי מוקדם הוא לא גודל החדר אלא כמה אנשים עומדים מול כמה יושבים. קהל יושב מרוכז פי שניים. אם יש לכם 40 מוזמנים ו־25 כיסאות, כדאי להוסיף כיסאות. בסלון פרטי יש עוד כמה דברים קטנים שמשנים את התמונה, וכתבתי עליהם בהרחבה במאמר על מופע של 40 דקות בתוך סלון פרטי.

זה מתאים לכל גיל?

לא, ופה אני עוצר לרגע.

ליום הולדת של ילד בן שבע אני לא האדם הנכון. אני רציני מדי, המופע בנוי על ריכוז של כמה דקות ברצף, וילדים בני שבע (בצדק גמור) לא חייבים לי את זה. תזמינו קוסם ילדים שיודע לעבוד מול הקהל הזה, הוא יעשה עבודה טובה בהרבה ממני.

מגיל 12 ומעלה זה כבר נפתח. מגיל 16 ומעלה זה בבית. ויום הולדת 50, 60 או 70 הוא בעיניי הקהל הכי טוב שיש, כי אנשים מבוגרים הרבה פחות מנסים להוכיח משהו ובאמת מוכנים להיסחף. כתבתי על זה בנפרד במאמר על 45 דקות מול קהל מבוגר, בלי אף טריק לילדים.

עוד מקרה שבו אני אומר לא: יום הולדת שהוא בעיקר מסיבת ריקודים. אם התוכנית היא די.ג'יי מתשע עד אחת, אל תדחפו מופע לאמצע. ניסיתי, זה עובד בערך כמו לעצור סרט באמצע כדי להקריא שיר.

לאילו אירועים המופע מתאים?

• ימי הולדת עגולים למבוגרים, בבית או באולם קטן
• אירועים פרטיים ומסיבות סגורות
• אמן חושים לאירוע חברה וערבי לקוחות
• חתונות, בקטע הנכון של הערב
• אמן חושים לבר מצווה ולבת מצווה
• ימי גיבוש וימי כיף לצוותים

כמה זה עולה?

זו השאלה שכולם שואלים אחרי חמש דקות, אז בואו נודה באמת ונענה עליה.

אין לי מחיר אחד, יש טווח. מופע יום הולדת פרטי נמצא בדרך כלל בטווח של כמה אלפי שקלים, והנקודה המדויקת בתוך הטווח נקבעת לפי ארבעה דברים. את הטווח המעודכן והמלא אני מחזיק בעמוד אמן חושים מחיר, ויש גם מאמר נפרד על מה ארבע שעות נסיעה עושות למופע של 45 דקות אם אתם מחוץ למרכז.

• אורך המופע. 25 דקות ו־45 דקות הן שתי הפקות שונות.
• גודל הקהל. 30 אנשים בסלון ו־150 באולם דורשים הגברה, תאורה וזמן הכנה שונים לגמרי.
• מרחק ונסיעה. אירוע בתל אביב ואירוע בערבה הם לא אותו יום עבודה.
• יום בשבוע ושעה. חמישי בערב הוא היום העמוס בשנה. שלישי בצהריים הוא לא.

מה שזה אומר זה שאם תשלחו לי תאריך, עיר ומספר מוזמנים משוער, אני יכול לתת מספר מדויק באותו יום. בלי הפרטים האלה כל מספר שאתן יהיה ניחוש, ואני לא אוהב לנחש בדברים שעולים לכם כסף.

מה כדאי לבדוק לפני שסוגרים עם מישהו?

וידאו של 40 שניות יגיד לכם שהאדם יודע לעמוד מול מצלמה. הוא לא יגיד לכם כמעט כלום על מה שקורה בדקה ה־22. אז לפני שסוגרים, שאלו שלוש שאלות פשוטות: כמה זמן המופע באמת נמשך, מה הוא צריך מהחלל, ומה קורה אם הערב מתעכב בחצי שעה. התשובות יגידו לכם הרבה יותר מכל קליפ, ויש לי רשימה ארוכה יותר במאמר על מה לבדוק מעבר לוידאו של 40 שניות.

אני מגיע בערך שעה לפני, עושה סיבוב בחלל, מדבר עם מי שמנהל את הערב, ומוודא שיש לי דרך להיכנס בלי שמישהו יצטרך לצעוק "שקט!" לתוך מיקרופון. הכניסה הזאת היא חצי מההצלחה, ואף אחד בקהל לא שם לב שהיא קרתה.

ודבר אחרון על החוגג. אני תמיד שואל מראש כמה שאלות עליו או עליה. לא כדי "לדעת דברים", אלא כדי לדעת מה לא לעשות. יש אנשים שעומדים במרכז ונהנים, ויש כאלה שמרגישים לא בנוח, ושתי הגישות לגיטימיות. אם אני יודע מראש, החלק האישי במופע ייבנה אחרת. אתם מכירים את החוגג שלכם, אז לאיזו קטגוריה הוא שייך?

אז מה עכשיו?

שלחו לי שלושה דברים: התאריך, העיר וכמה אנשים בערך. אם אתם יודעים גם את גיל החוגג ואיפה בדיוק בערב אתם מדמיינים את המופע, עוד יותר טוב. דרך עמוד יצירת הקשר או בוואטסאפ, מה שנוח לכם. אני חוזר עם תשובה ישירה, כולל המקרים שבהם התשובה שלי תהיה שעדיף לכם משהו אחר.