אטרקציה לכנס: מופע מנטליזם של כ-50 דקות אחרי המושבים

מתי בדיוק הקהל שלכם מפסיק להקשיב בכנס? בעיניי זה קורה הרבה לפני שאתם חושבים. אתם מחפשים אטרקציה לכנס כי מישהו בצוות ההפקה אמר את המשפט הנכון: אחרי כמה מושבים, פאנל והפסקה שנמתחה, קשה להעלות עוד דובר עם מצגת ולצפות שאולם מלא ירים את הראש מהטלפון. הם נוכחים פיזית. הקשב שלהם כבר בדרך לחניון.

אז תכל'ס, מה אפשר לשים שם.

למה אטרקציה לכנס היא לא עוד שורה בלו"ז?

כנס הוא מבנה קשב קשה. הקהל יושב בשורות, בחושך חלקי, ביום עבודה, לרוב אחרי אוכל. רוב התוכן שהוא קלט הוא תוכן שהוא צריך לקלוט, לא תוכן שבחר.

מה שזה אומר זה שהרגע שבו נכנס משהו אחר לגמרי הוא לא עוד סעיף. הוא איפוס של מצב הקשב בחדר.

אני עושה מנטליזם. התחריתי באליפות העולם בקסמים FISM בקוויבק 2022 בקטגוריית המנטליזם, והופעתי בנטפליקס בסדרה Squid Game: The Challenge. המופע שלי נקרא שמונה שקרים, הוא באורך של כ-50 דקות, ואפשר לקצר או להאריך אותו בתיאום.

במה אטרקציה פעילה שונה מעמדת צילום או מציאות מדומה?

רוב הרשימות של אטרקציות לכנסים מציעות דברים מסוג אחד: עמדת צילום, משקפי מציאות מדומה, עגלת גלידה או קפה מיוחד, עמדת סימולטור, פינת משחקים. אני לא בא להפיל אותן. הן עובדות מצוין בתפקיד שלהן.

אבל התפקיד שלהן הוא פסיבי ומפוזר. הן יושבות בצד החדר, פונות לאדם אחד או לקבוצה קטנה בכל רגע נתון, ומי שרוצה ניגש. הן ממלאות הפסקה. הן לא מאפסות אולם.

ההבדל המעשי הוא בכיוון הקשב. בעמדת צילום כל אדם מסתכל למקום אחר, והחדר נשאר מפורק לקבוצות קטנות. במופע במה כל החדר מסתכל לאותה נקודה באותו רגע, וזאת החוויה היחידה שכולם יוצאים איתה ביחד.

היופי פה הוא שזה לא או-או. בכנסים רבים האטרקציות הפסיביות ממלאות את ההתכנסות וההפסקות, ואז יש רגע מרוכז אחד שאוסף את כולם. אם אתם מתלבטים בין שני סוגי הפורמטים, השאלה הפשוטה היא: אתם צריכים משהו שימלא זמן מת, או משהו שיחזיר את החדר לעצמו?

מה בעצם קורה במופע, ומי עולה לבמה?

החשש הכי נפוץ שמפיקים מעלים מולי הוא לא המחיר. הוא הרגע שבו מישהו מהנהלה נגרר לבמה ומרגיש טיפש מול כל החברה.

אז בצורה ברורה: ההשתתפות אצלי וולונטרית. עולים רק אנשים שרוצים לעלות, סירוב מכובד במקום, ואני לא מביך אף אחד, לא מעליב ולא עושה צחוק על חשבון מישהו מהקהל. אני בוחר אנשים באקראיות הוגנת ושומר על במה שמחה.

המופע מתאים לגילאי 10 ומעלה, והוא במיטבו מול נוער ומבוגרים. זה לא מופע ילדים. הוא עבד אצלי מסלון בבית ועד אולם בגודל תיאטרון.

איך מתאימים את המופע לכנס הספציפי?

ההתאמה היא לא מסר מלאכותי שמודבק בסוף (ראיתי מופעים שעושים את זה, זה תמיד נשמע כמו סליידים בכוח). בפועל אפשר לשלב בדיחות פנימיות של החברה, את התחום שבו היא עוסקת, ציון של עובדים מצטיינים, ציון אבן דרך של החברה, או מסר ספציפי שההנהלה רוצה שיישאר באוויר.

אפשר גם לשמור על שפה נקייה ולהתאים את המופע לקהל דתי או חרדי. אני מופיע בעברית ובאנגלית בלבד, בכל הארץ ובחו"ל.

על ההשפעה של האולם, השעה וסוג הקהל על המופע כתבתי בהרחבה במאמר על מה שלו"ז, אולם וגודל קהל עושים למופע, וזאת בדיוק השיחה שאני מנסה לנהל עם מפיקים לפני שסוגרים תאריך.

איפה בלו"ז של הכנס לשים את האטרקציה?

השאלה הזאת מכריעה יותר ממה שנדמה, ולרוב מחליטים אותה מאוחר מדי.

הנקודה שאני הכי אוהב היא אחרי המושב האחרון, לפני שמשחררים לקוקטייל. הקהל רווי תוכן, הוא כבר רוצה לצאת, וזה בדיוק המקום שבו משהו חי תופס אותו. הוא נשאר כי הוא רוצה, לא כי הוא מנומס.

נקודה שנייה שעובדת: פתיחה. מופע שמכניס את הקהל לחדר, ואז הדוברים מקבלים אולם ער. מפיקים נרתעים מזה כי הם חוששים שהאטרקציה תאפיל על התוכן. בעיניי היא דווקא מייצרת סטנדרט קשב שהדובר הראשון נהנה ממנו.

הנקודה הכי חלשה, ואני אומר את זה גם כשזה עולה לי בעבודה: אמצע ארוחה. אם צלחות עדיין יוצאות מהמטבח ומלצרים חוצים את החדר, חצי מהעבודה שלי נלחמת ברעש. אני מעדיף מופע מקוצר בחדר שקט על פני זמן מלא בחדר שעסוק בעצמו.

אגב, גם ערב גיבוש שנצמד לכנס מתנהג אחרת מהמושבים עצמם, ועל ההבדל הזה כתבתי במאמר על מופע במה בערב גיבוש אחרי הארוחה.

מה עושים בכנס שאין בו בכלל במה?

יש כנסים שבנויים סביב שולחנות, היכרויות ושיחות פתוחות. שם מופע במה הוא הכלי הלא נכון, ואני אומר את זה גם כשהיה לי נוח לומר כן.

במקרים כאלה עובד קסם קרוב, Personal Magic, שאני עושה בין השולחנות. אפשר לעשות את זה כחצי שעה עד שעה לפני מופע במה, או כפעילות עצמאית של שעתיים עד שלוש. אני נמצא בערך חמש עד עשר דקות בכל שולחן, מגיע בערך לשישה עד שנים עשר שולחנות בשעה, וההערכה שלי היא כ-50 עד 120 אורחים בשעה. זאת הערכת תכנון, לא הבטחה שאגיע לכל אורח.

בתוספת תשלום ובהכנה מראש אפשר להוסיף צילומי פולארויד כמזכרת לאורחים, או קלפים ממותגים בעיצוב של החברה.

מה שאני מחפש בסוף פעילות כזאת הוא שהאורחים יגידו למי שהפיק את הכנס שזה היה אירוע יוצא דופן, ושהמנטליסט הדהים אותם. להרגיש, לחוות, להיפעם. זאת התגובה שאני מכוון אליה.

ומה עם ביתן בתערוכה שנלווית לכנס?

זה כבר עולם אחר. בביתן אני מתחיל מאדם אחד, מצחיק אותו, מוציא ממנו מחיאת כף, והרעש מושך את הבאים אחריו עד שנוצר מעגל. מגנט שממגנט עוד אנשים.

הדבר שאני הכי צריך לפני אירוע כזה הוא מסר השיווק של החברה, כדי לבנות אותו לתוך הקסם. תוך כדי הטריק אני שואל שאלות שבודקות, לפי קריטריונים שהחברה נותנת לי, אם מדובר בליד רלוונטי, מעביר נקודות על המוצר, ומסיים בשאלה שמעבירה את המבקר לאנשי המכירות בדוכן. אני לא סוגר מכירות בעצמי, ומבקר, ליד רלוונטי ולקוח משלם הם שלושה דברים שונים.

בעיניי מבקרי כנסים ותערוכות עייפים ממתנות קידום מכירות ורוצים חוויה. פליאה שנושאת את המסר של החברה נזכרת יחד עם המוצר. על איך זה נראה בפועל כתבתי בעמוד אמן חושים לתערוכה.

מתי עדיף הרצאה ולא מופע?

אם מה שאתם צריכים בכנס הוא תוכן עם ערך מקצועי ולא רק אטרקציה, יש לי פורמט נפרד: הרצאה מעוררת השראה בשם "להיכנס לקופסא", שנקראת גם WAND. היא עוסקת בעיצוב אמונה מעשי: איך מידע שאדם קולט הופך לאמונה, ואיך מילים מכוונות את הקשב לשם.

היא בנויה על חמישה עקרונות: קשב, ודאות, פליאה, סיפור ואמונה, ועל תנועה של WOW (הקהל חווה הדגמות), HOW (אני מסביר למה זה עבד, מנגנון ההשפעה, לא סוד של טריק) ו-NOW (המשתתפים מחברים את זה לעבודה שלהם, עם חוברת אישית). היא קיימת כשעה בזום, כשעה טעימה פרונטלית, מפגש עומק של שעתיים, או סדרה של חמישה מפגשי שעה, עיקרון במפגש.

לפני ההרצאה אני שולח למנהל שאלון על הארגון, האתגרים הנוכחיים ומה להדגיש, ומתאים לפיו את הנושאים, דוגמאות המחקר והקסמים. חשוב לי להגיד: אני לא מבטיח עלייה מדודה במכירות, ואני לא מבטיח שמישהו יגרום לאף אחד להאמין במשהו.

כמה עולה אטרקציה לכנס?

בואו נודה באמת, זאת השאלה שאתם רוצים לשאול. אני לא זורק כאן מספר, כי מספר בלי הקשר הוא ניחוש ולא מחיר.

מה שכן אפשר להגיד זה במה המחיר תלוי: איזה שירות (מופע במה, קסם קרוב, ביתן או הרצאה), האורך והפורמט, רמת ההתאמה האישית, תוספות כמו פולארויד או קלפים ממותגים, המקום והתאריך. את ההסבר המלא ריכזתי בעמוד אמן חושים מחיר.

המסלול עצמו פשוט: פנייה דרך האתר, שיחה עם אורי, המנהל האישי שלי, שמברר פרטים ומתאים את המוצר הנכון, ואז הצעת מחיר וחוזה, בדרך כלל עם מקדמה. אין זמן מינימלי להזמנה, אבל תאריך נשמר לזמן מוגבל עד חתימה. על כל השלבים כתבתי במאמר על מה קורה מהפנייה ועד הבמה.

מה כדאי לבדוק לפני שסוגרים?

• הפורמט: במה מול הקהל כולו, קסם קרוב בין השולחנות, עבודה בביתן או הרצאה. לא כל כנס מתאים למופע במה.
• הנקודה בלו"ז: אחרי המושב האחרון, בפתיחה, או במקביל לאוכל (זאת האפשרות שאני הכי פחות אוהב).
• הגברה: למופע במה אני ממליץ על הגברה ואני יכול לספק אותה. בביתן בתערוכה זה הפוך: החברה מספקת את מערכת ההגברה, ואני יכול להביא מיקרופון. תאורה היא אופציונלית, ובציוד שלי אני מטפל בעצמי.
• שפה וקהל: עברית או אנגלית, וגיל 10 ומעלה. אם הקהל דתי או חרדי, תגידו מראש.
• התאמות: בדיחות פנימיות, תחום החברה, עובדים מצטיינים, אבן דרך או מסר שההנהלה רוצה להעביר.
• מסר שיווקי: רק אם מדובר בביתן. בלעדיו העבודה בדוכן מאבדת חצי מהערך.
• שאלון מקדים: אם בחרתם בהרצאה, מישהו מההנהלה צריך למלא אותו לפני המפגש.

אגב, בכנסים עם קהל טכנולוגי או רפואי הספקנות גבוהה במיוחד. זה מצוין בשבילי. קהל שמנסה לתפוס אותי הוא קהל שמסתכל עליי, וזה כל מה שאני צריך. מי שמחפש אמן חושים לאירוע חברה שמשרת גם את האנרגיה וגם את התוכן, מתחיל בדיוק מהשאלות האלה.

הצעד הבא

אם יש לכם תאריך על השולחן, שלחו שלושה דברים: התאריך, העיר והאולם, וכמה אנשים צפויים להיות בחדר. אם אתם כבר יודעים באיזו נקודה בלו"ז אתם חושבים לשים את האטרקציה, הוסיפו גם את זה.

אפשר דרך טופס יצירת הקשר או הוואטסאפ שמופיעים בעמוד מופע אמן חושים. אורי יחזור אליכם, יברר את הפרטים, ויגיד לכם ישר אם זה מתאים, לא מתאים, או מתאים בפורמט אחר.